הילד השישי (2022) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

שיחה עם לאופולד לגראן
ש: איך התוודעת לספר ומה משך אותך בסיפורה של אישה המשתוקקת להיות אם?
ת: התייתמתי מאמי כשהייתי בן שש ואבי נישא לאישה שאמצה אותי והפכה לאמא שניה. היות וגדלתי עם דמות אם כפולה, הסיפור של שתי נשים המתחברות דרך הילד אתגר אותי. כשסיימתי לקרוא את הספר התרגשתי מן הדרך שכל אחת מן הנשים הללו עוברת.
הנושאים של קרבה, אימהות, נטישה מאד מעניינים אותי, נגעתי בהם בשני הסרטים הקצרים שעשיתי כשהייתי סטודנט לקולנוע.

ש: התסריט נע סביב נושא חשוב - החוק למסחר בבני אדם. בספר הגיבורה היא מאיירת של ספרי ילדים ואתה בחרת להפוך אותה לעורכת דין המודעת לגמרי למה שהיא עושה.
ת: לא רציתי שיחשבו שהיא באיזה שהוא מקום מבולבלת. חשבתי שיהיה לזה אימפקט יותר חזק אם ידעו שהיא פועלת על אף המודעות לעובדות, לעבירה על החוק ולסיכונים שהיא נוטלת. זה גם אפשר לנו לצור שפה משותפת עם ג'וליאן בן זוגה. שגם הוא עורך דין החולק את אותו צורך אך אינו מוכן להפר את החוק.

ש: אתה לא שופט את הדמויות שלך.
ת: לא אני לא, רציתי להיות ברמה שלהם ולהיות מעורב בבעיות שלהם. זה המוטו שלי כיוצר קולנוע. הסרט עוסק ללא ספק בבעיות מוסריות וחוקיות אבל רציתי להתעסק בצד האישי האנושי והאינטימי. פרנק ומרים לא יכולים לגדל ילד שישי, ומוכנים למסור אותו לאנה וג'וליאן שאינם יכולים להרות למרות ניסיונות רבים. רציתי להתעסק בסודות, בספקות ובתקוות שלהם מבלי להביע דעה או לשפוט. המטרה שלי היתה פשוט להבין אותם ולאהוב אותם.

ש: האם נפגשת עם קהילות של נוודים במהלך הכתיבה?
ת: כן נפגשתי. נסעתי למקום העלייה לרגל בסנטיאס מריה דל מאר. שם פגשתי את נטלי מאיר מאלזס וביליתי עמה זמן מה בקמפינג בו שהתה עם משפחתה. סיפרתי על הפרויקט והיינו בקשר לאורך כל הצילומים. בעצם נתתי לבני הזוג את שם המשפחה שלה כתזכורת למפגש שהיה ביננו. גם נפגשתי עם אגודת המטיילים של אסמן שהראו לי אזורי קמפינג של משפחות והפגישו אותי עם משפחות נודדות וכאלה שאינן. זה עזר לי לבחון את הסיפור שלי לגלות יותר על החיים שלהם, להעשיר את הסיפור שלי ולעשות את התסריט אמין יותר, בעיקר בפרטים. בזמן שהיינו בהכנות לצילומים ביקרתי שוב במקומות האלה עם הצוות והשחקנים וגייסנו גם שחקנים מן המקומות הללו. אבל לכל אורך הדרך, היה לי ברור שאני לא עושה סרט דוקומנטרי על הקהילות הללו. אני רק מתרכז במשפחה הזו, מרים פרנק והילדים שלהם. כמו שאני מדבר על אנה וג'וליאן ולא על הבורגנות.

ש: האפילוג שלך הוא הרבה פחות אכזרי מזה המופיע בספר.
ת: הסרט מבוסס באופן מאד חופשי על הספר. שתי הנשים נפגשות שוב סביב הילד בסוף הסיפור היות ורציתי לומר משהו על המפגש של שני העולמות והחיבור ביניהן, זה הנושא של הסרט, גם אם הוא מורכב.


ש: ארבעת השחקנים יוצרים קוורטט נהדר.
ת. רציתי לעבוד עם שחקנים ושחקניות שמרגשים אותי ושאני אוהב לראות על המסך. שחקנים שיכולים לחשוף את הניואנסים והרגישות של הדמויות ולהבליט את אנושיותן.

את תהליך העבודה התחלנו בקריאת התסריט במהלכה הגענו להסכמות על הטקסט. אני מאד רגיש לקולות ולגלות את הקול של הדמויות שלי היה רגע מאד חזק עבורי. פתאום הכל הפך אמיתי וחי. ואז החלטנו על הביגוד ועל השיער בהתייחס לעיצוב הדמויות. דמיאן בונאר וג'ודית שמלה הלכו לכמה מקומות בהם גרים נוודים כדי ללמוד ולהכיר עולם שלא מוכר להם. דברתי עם השחקנים הרבה, לא על הדמויות שלהם אלא על הסיפור שנספר ביחד. זה היה מלהיב ומפחיד באותה מידה כיון שידענו שעם נושא כזה אנחנו נהלך על חבל מתוח. אין זה פשוט לספר סיפור על אישה המתכננת לנטוש את הילד שלה או על אישה המתכוונת ל"רכוש" ילד, בפרט כשבסיפור יש מימד חברתי. תהליך ההכנה היה חשוב במיוחד כיון שהוא הגביר את האמון בין השחקנים לביני. למיטב הבנתי מרבית עבודת הבימוי שלי התרחשה באותו תהליך. על הסט התעסקתי בעיקר עם תנועה, שינויים במתח, קצב ובעיקר שקט.

ש: תוכל לומר משהו על המוסיקה
ת: המוסיקה כמעט ולא נוכחת בהתחלה ולאט לאט היא נכנסת. בסופו של הסרט זה קולות השחקנים והמוסיקה. זה הדבר שנשאר. לואיז קלאביס המלחין, הוא קודם מוסיקאי ג'אז ונגן קלרינט. אני אוהב את הרגישות שלו את תחושת הנשימה ביצירות שלו. הסאונד שלו הוא מאד אישי והוא מלחין נהדר של מנגינות. כיון שהסרט הוא דיאלוג בין שני עולמות, שני מצבים, שני כאבים. המוסיקה היתה צריכה להביע את הדברים הללו. לעבוד איתו ועם המוסיקאים שלו באולפן היה אחד מרגעי השיא בחוויה שלי כבמאי של סרט ראשון. הפסנתר, הקונטרה באס, הצלו הכינור והקלרניט... זה היה כאילו דמויות חדשות נכנסו לסיפור שלי. (מאת יחסי ציבור)