עד סוף הקיץ (2011)

במושבה קטנה במרכז הארץ, בקיץ 78', מיכל עסוקה לא בחתימה הקרובה על הסכמי השלום אלא בעובדה שבתה בת ה-7 אינה יודעת קרוא וכתוב.

השנה היא 1978, שנה שבה הסכמי השלום עם מצרים עומדים באוויר כמו סימן שאלה גדול, אבל מה שמטריד בינתיים את מיכל זה איך ללמד את בתה מאיה (7), קרוא וכתוב. מהר מאוד היא מגלה, שללמד את מאיה זו משימה בלתי אפשרית, כי מאיה אוהבת חופש, מעדיפה לגרור אחריה את אחיה הקטן עידו (5), וכל ילדי המושבה למעשי קונדס שגוררים אחריהם הורים זעומים שמופיעים בדלת ביתה.
מיכל, שמתייאשת מהניסיונות הכושלים שלה ללמד את מאיה לקרוא, שולחת אותה ללמוד אצל אחותה, נעמי (34), שגרה גם היא במושבה. אבל שם לומדת מאיה משהו אחר, בן דודה ליאור (10), מלמד אותה שיעורים בהתבגרות מינית, שיעורים שמצד אחד מרתקים אותה ומהצד השני מפחידים מאוד.
ערב אחד מאיה מספרת לאביה רפי על איש זקן שמחלק לה סוכריות בגינה. האיש הזה יתגלה מהר מאוד כסבה של מאיה, חיים (70), אביהן של מיכל ונעמי. יחד עם הגעתו נחשף אט אט סיפור עבר קשה; סיפורן של שתי האחיות, נעמי ומיכל, שאביהן עזב אותן ואת אמן כשהיו ילדות קטנות, ומאז לא ראו אותו יותר.
חזרתו הפתאומית של חיים מטלטלת את חייהן פעם נוספת, על כל אחת מהדמויות להתבגר בדרכה שלה.