היפרדות (2023) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

שיחה עם הבמאית
ש: איך הפכת לבמאית קולנוע?
ת: כשהייתי נערה חלמתי להיות או במאית קולנוע, או עורכת דין פלילית. בסוף למדתי משפטים ועבדתי אצל עורך דין פלילי. שם פיתחתי את האהבה שלי לקולנוע. בתחילה התעמקתי בסרטיו של קישלובסקי, שהתסריטאי שלו היה עורך דין גם כן. אני זוכרת את מה שאמר לי אחד מהמורים שלי "אם את רוצה להבין באמת את מצבה של החברה, לכי לבקר בבתי משפט". זה מה שעשיתי והבנתי שאני רוצה להעביר למסך את המניע שגורם לבני האדם לקרוע האחד את השני ולא לעשות את זה באמצעות עולם המשפט.
אז עשיתי את בחינת הכניסה לבית הספר לקולנוע לה פמיס וכיון שאני אוהבת להמציא סיפורים מן הסתם נרשמתי למגמת תסריטאות. לאט לאט למדתי לעשות סרטים קצרים והשתלבתי בפרויקטים. הייתי עוזרת במאי בהפקות שונות ולבסוף בסרט הזה שהיה הניסיון העשיר והמלמד ביותר שלי.



ש: מה הם מקורותיו של הסרט?
ת: עבדתי על סרט קצר כשנתקלתי בשתי שורות בחדשות בעיתון. אישה צעירה שאלה את התינוק של חברתה וגרמה לגבר להאמין שזהו התינוק שלה. זה היה הגרעין שהוליד במוחי את הסיפור של החברות ותחילתו של סיפור אהבה המבוסס על השקר הזה.
נעזרתי בניסיוני מבתי המשפט, שגם ידיעה קטנה יכולה להרחיב נושאים פוליטיים.

מה שהוביל אותי הוא החברות בין שתי הנשים. חוויתי דבר דומה לפני כמה שנים כשאחת מחברותיי ילדה, בתקופה שבה אני לא חשתי שום קרבה לנושא הזה של אימהות. מדברים הרבה על מה קורה לבני זוג כשמגיע תינוק, אבל לא מדברים על איך זה משפיע על חברויות.

השאלה השנייה שעלתה בידיעה ההיא, הייתה של העמדת פנים ושקר בסיפור אהבה. למרות שזהו שקר גדול חשבתי שהוא יכול להדהד מערכות יחסים של הרבה מאד אנשים. כמעט כולנו מהנדסים את המציאות ביום זה או אחר כדי לשאת חן בעיני מישהו, או מציגים את עצמנו בדרך שאנחנו מאמינים שתציג אותנו באור טוב יותר.

ש: את מחייה את הרעיון הזה באמצעות משולש של דמויות מאד חזקות
ת: הרצון שלי ליצור סרט, צומח מתוך הדמויות ובמקרה הזה הדמויות הן שגרמו לי לרצות לכתוב את הסיפור. לידיה המיילדת שמסורה מאד לעבודתה, נמנעת מכל דבר שיהפוך אותה לפגיעה, בונה חומה של בדידות ושקרים. חברתה סאלומה, איתה יש לה חברות רבת שנים, נראית הרבה יותר יציבה וכזו שמסוגלת להתנהל בחיים, אבל פתאום נאלצת להתמודד עם הקשיים שמציבה האימהות והאלימות של הבדידות שלאחר הלידה ויש את מילוש, נהג האוטובוס, דור ראשון למהגרים מיוגוסלביה לשעבר, שחייו מתנהלים לפי לוח משמרות הלילה, הוא לא רואה עתיד כל שהוא לעצמו עד שהוא פוגש את לידיה.

ש: אימהות היא נושא שמוביל את שני הסרטים הקצרים שלך ואת הסרט הארוך שביימת.
ת: תמיד מצאתי שסיפורים בהם נמנעת אימהות או שהיא לא הולמת, מאד מרגשים ונוגעים ללב. אם מדובר באישה ההופכת לאם ואינה עומדת בצפיות ממנה. או אישה שהיא אינה אם ומפתחת רגשות והתנהגות המתאימים לאם והיא פורחת. האייטם הזה בעיתון גרם לי לחשוב על ההגדרה שלנו לאימהות והדרך בה המיתולוגיה עצבה את הקונספט לאורך ההיסטוריה.
השקר שלידיה כפתה על עצמה מביא ליצירת האימג' המיתולוגי של אם הנושאת את ילדה. היא מאד בודדה וזקוקה בצורה מטורפת שיאהבו אותה.

ש:את יכול לספר לנו על שלישיית השחקנים?
ת: אני מעריצה את חפזיה הרזי כבר זמן רב. כששוחחנו בפעם הראשונה היה לי המון מה לומר. רציתי לחלוק איתה את כל המחשבות שלי ואז היא עצרה ואמרה
"תעצרי, אני מבינה הכול, אני מבינה את לידיה מצוין" וזה היה הבסיס לעבודה שלנו. ניסינו למצוא את הטון הרגשי הנכון לכל סצנה. למילוש ולסאלומה הייתי צריכה למצוא אנשים שהמבט שלהם ימשוך אותי קדימה. אלכסיס מננטי שונה מן הדמות שתיארתי לעצמי כשכתבתי את התסריט. אבל לפתע הוא הפיח בו חיים בצורה מאד מפתיעה. עם רגישות ועדינות, שונה מכל מה שראיתי אותו בעבר. גם נינה מאוריס יצרה דמות שונה ממה שנכתב במקור. היא הציגה אותה מלאת חיים והרבה יותר ספונטנית וכך מהוה ניגוד משולם לדמות של לידיה. היה לי חשוב ששתי החברות האלו יהיו מאד קרובות, אך גם מאד שונות. (מאת יחסי ציבור)