חדר הפלאות (2023) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

ראיון עם הבמאית ליסה אזואלוס
ש: האם קראת את הספר לפני שהתחלת לעבוד על הסרט?.
ת: לא קראתי אותו כשיצא לאור, המפגש הראשון שלי היה עם התסריט אותו קיבלתי לעריכה. "חדר הפלאות" הוא הסרט הראשון שאני מביימת שלא כתבתי.

ש: מדוע הסיפור נגע בך כל כך?
ת: הסרט הגיע בתקופה בה חשתי שמעט קשה לי להמשיך ליצור סרטים ולטפל בנושאים אישיים כפי שעשיתי בסרט "עוף גוזל". הילד האחרון שלי עזב את הבית וחשתי שאין לי יותר מה לספר, שאני מזדקנת ועוברת מעין "גיל בלות" קולנועי. המפיק פיליפ רוסולה הציע לי לביים את הסרט הזה, במהלך פגישה חברית לא קשורה לעבודה בכלל. הקשבתי לו, ביקשתי שישלח לי את התסריט ואז הדברים החלו להסתדר. נדמה לנו שאנחנו בוחרים את הסרטים שאנחנו רוצים לביים, זה בדיוק להפך, כשהתברר לי שאלכסנדרה לאמי קשורה לפרויקט מיד הסכמתי. אנחנו חברות טובות כבר עשור ומזמן רצינו לעבוד יחד. ידעתי שנהנה למרות שנושא הסרט די רציני.

ש: להוציא כמה נושאים, הסרט מתכתב עם הסרטים הקודמים שעשית שעוסקים ביחסי הורים וילדים, בקושי להיות אמא, בקשיים בחיים....
ת: לעיתים אנחנו צריכים את נקודת המבט של האחר כדי להבין את עצמנו. נראה לי שהסרט הזה היה אותו "אחר". הוא סייע לי לגלות דברים על עצמי של ידעתי או שלא הודיתי בהם. לדוגמא מערכת היחסים בין הבן לאמו. דברתי הרבה על הקשרים בין בת לאמה אבל יש לי גם בן ומעולם לא התייחסתי לקשר הזה. יש בספר ובסרט גם מערכת יחסים בין אמא לסבתא. בסרט הפכתי את הסבתא לבת ברית של בתה. אולי מכיון שאמי (השחקנית והזמרת מארי לאפורה) בדיוק נפטרה וכך, מצאתי דרך לרפא את פצעי הילדות שלי. הדמות שמוריאל רובן מגלמת, היא פנטזיה אימהית, מכילה, נעימה וטובת לב. כמו שחוויתי את אמי מאז שהיא נפטרה.

ש: כאמא, האם גם את חיה בחשש שמשהו רע יקרה לילד שלך?
ת: בכלל לא, עשיתי בראש מעין חוזה עם אלוהים או עם החיים "אני אדאג שהילדים יהיו בסדר, אתה תדאג לשאר הדברים". לכן, אני לא דואגת אף פעם עד לדרגה כזו שכשהבן שלי בא לבקר אותי על האופנוע שלו אני עדיין מופתעת, למרות שאני זו שקניתי לו אותו! למעשה אין לי בעצם את היכולת לשמור על הילדים שלי באופן ממשי.


ש: איך ראית את החלקים השונים של הסרט ?
ת: שכתבתי את התסריט מספר פעמים כולל במהלך הצילומים. פתאום אתה מבין שבזמן הכתיבה היית מוגבל ובזמן הצילומים המציאות מכתיבה לך מה נכון. כך למשל, נוספה הסצנה בה תלמה מדברת עם לואי על אבא שלו.
ש: הסצינה בבית חולים מדגישה את הקשר שנוצר במשפחות החולים....
ת: אבדתי את שני הורי תוך זמן קצר. אמי נפטרה זמן קצר לפני הצילומים ואבי זמן קצר לאחר שהסתיימו. כתוצאה מכך, שהיתי הרבה בבתי חולים בשלוש השנים הללו. השהיה והביקור בבית החולים מייצרים שגרה וקשרים והמקום הופך לבית שני ומשפחה חדשה הכוללת גם את הצוות הרפואי שמלווה אותך ומטפל באהובים שלך.

ש: איך הצלחת לארגן את הצילומים חובקי עולם ביפן, פורטוגל ואנגליה?
ת: אחת הסיבות שהסכמתי לעשות את הסרט היא אותם מקומות אחרים. ידעתי שנסיעה למחוזות רחוקים בתקופת האבל תעשה לי טוב. אבל לפעמים היינו צריכים להתגמש ולהתאים את עצמנו. לגבי יפן זה לא היה בטוח עד הרגע האחרון. אני חשבתי שילד בגיל של לואי שקורא מנגה בוודאי ירצה לנסוע ליפן כמו כל הנערים בגיל זה. אבל יפן היתה אחת המדינות שנסגרו לזרים בעקבות הקורונה להכי הרבה זמן ובלתי אפשרי ליצור יפן במקום אחר. לפתע בקיץ 2022 היא נפתחה ונסענו לשם. כשערכנו את הסרט וסיימנו הבנתי כמה החלק הזה חשוב, זה לא עוד ביקור, עוד משאלה, הנסיעה הזו מהותית להתפתחות של תלמה ולהבנה שלה.

ש: הסרט מאד יפה ומאד אלגנטי למראה.
ת: אני חייבת את זה לשלושת הצלמים שלי. היה לנו המון מזל כי לא כולם היו פנויים כל הזמן , גיום שיפמן אחראי על החלק הפריזאי, כריסטוף אופנשטיין על החלק בפורטוגל ולאו הינשטין על החלק ביפן. לגבי הסצנות עם הלוויתנים, היתה זו חברה שלי שהציעה שאבוא לצלול איתה בפולינזיה. היא הציגה בפני את אחת מחברותיה שעובדת עם נשיונל ג'יאוגרפיק בטהיטי. את צילומיה שמראים אותי צוללת עם לוויתנים ערכנו בסרט עם תמונות של אלכסנדרה מתחת למים.

ש: איך היה לעבוד עם אלכסנדרה לאמי?
ת: אני עובדת עם אנשים שאני אוהבת ואת הדמות של תלמה יצרנו יחד, אלכסנדרה ואני. יש לנו אותה אוזן, אותה רגישות. צלמנו ואז עצרנו ושינינו את הדיאלוג כמו שנראה לנו נכון יותר, עד שהיינו מרוצות. אני מכירה את האיכויות שלה כשחקנית וידעתי מה היא תיתן לי לפני המצלמה.

ש: איך היה לעבוד עם הוגו קסטל המשחק את לואי?
ת: היה חשוב לי להגן עליו ועל כן הקפדתי לקצץ את שעות הצילום איתו כדי להקל עליו. העדפתי לקצר את הימים או לצלם בלעדיו בסצנות שנוכחותו לא הכרחית. בכל הסצנות בהן הוא בריא ושלם עשינו עמו את המרב ואפילו הוספנו רגעים שלא היו בתסריט על מנת שיחוש שהדמות שלו מאד נוכחת בסיפור. הוא מאד מקצועי ומדויק כשזה מגיע למשחק.

ש: מוריאל רובן נראית מאד מתאימה למרות שהיא לא משחקת דמות הקרובה לה.
ת: במשך ההכנות הלכתי לישון בבית של חברה ומצאתי בחדר את הספר שמוריאל כתבה. התחלתי לקרוא ואמרתי לעצמי למה לא היא? אז צלצלתי אליה, נפגשנו והכל קרה בצורה טבעית. היא שמחה לשחק את התפקיד הזה. יש לה אישיות מאד חזקה ודעתנית, אבל זה לא הפחיד אותי. היא הייתה מקסימה ואת הדמות שלה יצרנו במשותף.

ש: המסע האינטימי שתלמה עושה גורם לה לשינוי גדול , האם גם את יצאת שונה כשהסתיימו הצילומים אותם התחלת ברגע של כאב גדול?
ת: הרגשתי שאני צריכה לעבוד על הרעיון הזה של ללכת בעקבות החלומות כי אני הרגשתי שאני בסוף חיי. הסרט הזה נתן לי חרות גדולה שהשפיע על חיי ועל הרצון שלי להמשיך בהם. מותם הסמוך כל כך של הורי השאיר אותי עם הרבה שאלות שלא מצאתי להן תשובה. הסרט מראה שאנחנו יכולים לחוות שינוי ולהתחבר לחיים ולקיום. לחיות פרושו לרקוד עם החלומות שלך, עם המציאות ועם הדרך בה הדברים הללו משנים אותך.
"חדר הפלאות" הוא מקבילה צרפתית ל"לאכול, לאהוב, להתפלל". הוא מראה איך את יכולה להתעמת עם אזור הנוחות שלך. זה סיפור על אם שבדרך להחזיר את החיים לבנה, מחזירה את החיים לעצמה. (מאת יחסי ציבור)