מסיבת פרידה (2024) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

עם הפרויקט הזה נאבקתי כיון שהוא נולד אחרי שנטשתי פרויקט אחר, באותה עת היו לי שאלות רבות על היחסים שלי עם הקולנוע... ואז החלטתי שאני מנסה לעשות קומדיה ואז התסריט של הסרט צמח במהירות. שמחתי מן המהירות שבה נוצר הסרט למרות שכשראיתי את התוצאה הבנתי שהוא צמח מתוך כאב ומתוך מאבק של יוצר קולנוע.

זה הסרט השמונה וחצי שאני עושה עם שני השחקנים הללו , חצי כי זה כולל גם סרט באורך בינוני. אז אני קורא לזה ה "שמונה וחצי" שלנו .זו הפעם השלישית שהם משחקים בני זוג, אבל הפעם עושים את זה בדרך שונה. צרפתי אותם לתהליך הכתיבה כיון שלא הייתי מוכן לכתוב תסריט לבד. הייתי זקוק לחברה שיצחקו על השגיאות שלי ועל הפחדים שלי. בפעם הראשונה ניסיתי לחבר בין המורשת הקולנועית שלי, קולנוע קלאסי וקומדיה.

הרעיון של מסיבת פרידה הוא רעיון שחוזר לאורך כל הסרט , אבל יחד עם זאת מעולם לא מוזכרת הסיבה מדוע הם החליטו להיפרד, לי היה חשוב שזה לכאורה דבר מסתורי כדי להימנע מכך שהסרט יהיה יותר מדי ריאליסטי. בדרך כלל שעוסקים בפרידה בין בני זוג מכלילים את הסיבות המובנות מאליהן, ילדים, בגידה,, לא במקרה הזה. הסרט מהדהד קומדיות רומנטיות קלאסיות כמו בסרט של לאו מקריי, עם קרי גרנט ואיירין דאן 'האמת הנוראית", הם מכריזים מיד בהתחלה- אנחנו עומדים להיפרד. כל אחד חושד בשני שהוא לא נאמן, אבל האמת זה ממש לא חשוב כי הם מבינים שזו הדרך שהם יכולים לסלוח אחד לשני ולחדש את האהבה שלהם. אני רציתי שהסיבה לפרישה תישאר תלויה מעל לסרט.

הזוג מכריז על הפרידה שוב ושוב אבל יש שוני בתגובות של מי ששומע אותם ואז אלי ואלכס מאבדים מן הבטחון במה שהם אומרים. אני אוהב חזרות בקולנוע. "לקום אתמול בבוקר| הוא אחד הסרטים האהובים עלי, אבל שם ביל מארי משתנה והאנשים לו. כאן האנשים משתנים, התגובה שלהם משתנה. אני מביים את אותם הדברים, אותן דמויות, אותם חללים זה משהו שקשור בנאמנות וזה חשוב לי .

הסרט התפתח גם ממערכת היחסים שיש לי עם אבא שלי, הבמאי פרננדו טרואבה. והיחסים שלי עם הקולנוע דרך אבא שלי. בסרטי חתונות תמיד יש את דמות האבא, האבא המחתן, המסיבה בבית האבא, המשפט " זוגות שצריכים לחגוג פרדות ולא חיבורים" נאמר לי על יד אבא שלי כשהייתי מתבגר, הוא נאמר רק פעם אחת אבל הוא נשאר חרוט אצלי. אפילו אמרתי אותו לחברים כשנפרדו ואז הבנתי שזה רעיון אבסורדי , אולי משעשע לומר אבל יותר מורכב לבצע. תמיד חשבתי שזה הייעוד של הקולנוע להשיג ולהעז לעשות דברים שאנחנו לא מעזים בחיים. זה הקולנוע שאני אוהב, גרסה מעט יותר טובה של החיים, ואז החלטתי שאבא שלי יהי גם האבא בסרט. (מאת יחסי ציבור)