תה שחור (2024) למקצוענים: איך צולם, פרסים, הצלחה, טריויה, ציטוטים, פסקול

שיחה עם במאי הסרט
ש: זהו סיפור אהבה של בחורה גולה מחוף השנהב בסין ואהבתה לתה. זה שונה מן הסרטים שעשית עד עכשיו, אך ניתן לראות בו סוג של חזרה לשורשים, כיון שאתה בוחן בו כמו שעשית בסרטים קודמים שלך, זהות תרבותית. איך אתה ממקם את הסרט הזה?
ת: כבר באחד מסרטי הראשונים צלמתי ארוחת ערב בין אישה שחורה לגבר סיני הפוצח לאחר הארוחה בשירת קריוקי, אני איני בוחן אנשים על פי הרקע או השייכות שלהם לקבוצה כזו או אחרת. אני חושב שמי שהיגר עשה את זה נפשית, הרבה לפני שהוא עשה את זה פיזית.
הגירה מרצון או גלות אומרים הרבה דברים על זהות. והקולנוע עבורי הוא אמצעי להביא את זה. במיוחד בסרט הזה "תה שחור" בו אני מסביר שזה לא משנה מאיפה באת ומה המוצא שלך. מה שמחבר בני אדם הוא הרצון שלהם להיות מאושרים, לחיות חיים טובים ומאושרים, מלאי הבנה והכלה האחד עם השני וזה הוא המקרה של איה וקאי.

ש: איה וקאי מייצגים מפגש בין אפריקה וסין מהיבטים חברתיים, פוליטיים וכלכליים, מערכת יחסים המהדהדת בינלאומיות.
ת: ללא ספק, אבל מעבר לזה זו דרך להעשיר את הקולנוע שלי עם דימויים עשירים. הייתי יכול באותה מידה לספר את הספור הזה על רקע גאוגרפי אחר לגמרי.

ש: צילמת חלק גדול מהסרט בטאיוון, האם זה היה מתוך ניסיון להימנע מכך שהסרט יתעסק במערכת היחסים המורכבת בין סין לאפריקה?
ת: לא חשבתי על הסרט הזה במונחים של מיקום אלא על מערכת היחסים בין הדמויות. בתחילת הסרט ברור שאנחנו באפריקה אבל לא מוגדר איפה בדיוק. אותו דבר בסצנת המעבר, איה מגיעה מאפריקה לסין בשניה. מה שחשוב זה לא המיקום אל העובדה שההליכה של האישה נותרת אותו דבר, שהיא זוכה לחופש שלא ניתן להגדיר או לשייך לאיזה שהיא מדינה. למעשה כשהיא מתבוננת על הסובב אותה היא יוצרת את העולם בו היא תחייה. המקום בו מתרחשת העלילה אין לו עכשיו כל חשיבות. הדבר שהיה לי חשוב ביותר הוא להביא למסך את הסימטריות לכאורה שבין המנהגים של איה וקאי. להראות כמה משותף יש להם. זה הדבר שהיה לי חשוב מאד בסרט ודברתי רבות עם הצלם שלי על זה, יותר מאשר על איפה נצלם. כלומר הייתי יכול להגיע למצב שמערכת היחסים הסינו- אפריקאית הזו הייתה מסיטה את תשומת ליבי ממה שבעצם רציתי לעסוק בו בסרט. אני רוצה שהקולנוע שלי יהיה נאמן לנושאים שלו, לדבר על אפריקה כפי שהיא קיימת ביחס לשאר העולם, מה שלא מונע מ"תה שחור" להראות את פניה של סין החדשה.

ש: אבל הסרטים הקודמים שלך והאופרה שביימת מציגים את היחסים בין אפריקה ואירופה בצורה הרבה יותר פוליטית מאשר בסרט הזה.
ת: באופרה שביימתי למוסיקה של המלחין הבריטי דיימון אלברן ועם זמרים ורקדנים מכל העולם רציתי לחדד את הרצון שלי להראות סוג של יחסים שיכולים להציג גם איזה זיק של הרמוניה. "תה שחור" חוזה את מה שהעולם עומד להיות, מקום בו הכול נוצר באמצעות מפגשים. העולם נעשה מקום גלובלי, אם זה טוב או רע. אבל לא נטשתי את האמירה הפוליטית לגמרי, אחת הדמויות אומרת שדרך המשי איננה עובדת יותר. הכונה היא שאיננו יכולים לבנות גשרים בין מדינות כדי להעביר רק סחורות, הגשרים הללו צריכים להבנות גם כדי לחבר בין בני אדם. כמו שקורה בסצנת ארוחת הערב, כשקאי ובנו מתעמתים עם הדור הישן ועם תפיסות ישנות, שונות לגמרי מהם. זו הדרך שלי לומר שאסור לנו להגביל את סין לתפיסות המוקדמות, כיוון שסין היא עולם בפני עצמו.

אני חושב שזה עצוב מאד שאנחנו מסתכלים על מסעם של בני אפריקה אל אירופה או אל המזרח, דרך פריזמה כלכלית בלבד. ובמיוחד כיון שהעולם של "תה שחור" כבר קיים. כשאתה מסייר באפריקה אתה מוצא סינים שמדברים את שפת המקום ולהיפך. ואת זה האירופאים כמעט ולא רואים כיון שהם באופן קבוע נכנסים לתוך הקונכייה של עצמם, אבל בשווקים בעולם אתה כבר יכול להבחין בזה.
ב"תה שחור" יכולתי לצור את העולם הזה בצורה מינימלית באמצעות השכונה של עיר השוקולד. אבל אני בטוח שזה הוא העתיד שלנו. זהויות מגוונות יחיו אחת ליד השנייה, אבל בסופו של דבר יתערבבו אחת בשנייה. סרטי הראשון הושפע מחיי כאפריקאי ברוסיה. אהבתי את המדינה, חייתי שם עשר שנים, למדתי המון למרות שחוויתי דחייה על ידי המקומיים. זה לגמרי לא נבע מגזענות אלא מאי הבנה. "תה שחור" הוא סוג של גרסה עכשווית לזה.

ש: אתה מדבר על סרט המכריז על העתיד אבל עם הסצנות של טקסי הכנת התה יש גם את נושא העברת המסורות והמנהגים וכמה חשוב שהם יימשכו?
ת: כמובן, אבל מה שחשוב לי להראות הוא שאיה מלאת סקרנות כלפי האחר, כיון שזה הוא חלק מכל מסע שאתה עושה כשאתה נוסע לארץ אחרת. אתה גם רוצה ללמוד על התרבות של המדינה. הדרך בה מכניס קאי את איה לעולם טקסי הכנת התה, היא הדרך שלו לומר לה שהיא יכולה להתאים את עצמה, שהיא כבר לא איזה מהגרת נחותה מאפריקה בסין. וזה אני חושב תפיסה תרבותית מאד מיוחדת. אתה לעולם לא תראה אנגליה או צרפתיה מתווכחות עם אישה אפריקאית בשפתה באחד השווקים, כיון שהם זקוקים לשלוט באחר. היום הסינים שמהגרים לאפריקה או להפך, אלו פשוט אנשים שנוסעים לגלות את האחר וכשהם חולקים את המסורות והמנהגים שלהם הם הולכים בעקבות ההיגיון של סחר חליפין. רצתי גם להבהיר א הביטוי " דרך הפרטי אנחנו לומדים על האוניברסלי".
איה וקאי, שניהם יודעים שלאן שלא תלך אתה לעולם לא יכול להתנתק לגמרי מהחברה שהגעת ממנה, החברה היא חזקה הרבה יותר מן היחיד.

ש: איה וקאי הן לא הדמויות היחידות עם חלומות ותקוות. רוב הדמויות בסרט מדברות על החרדות שלהן, על התהיה האם יהיו אי פעם מאושרות. זה נראה כמו חוט מקשר ב"תה שחור".

ת: זה מופיע כבר בסצנה הראשונה בחוף השנהב. איה רואה זוג מעורב אפריקאי וסיני מתחתן ומבינה שהאושר הוא דבר אפשרי. זה מה שהניע כנראה את המסע שלה ואת המסע שלי גם כן.
אני כיוצר מזמין את הקהל לחשוב על החרות. רציתי שהסרט יהיה גם רומנטי וגם מלנכולי.

ש: דבר נוסף בולט בסרט הוא השיר של נינה סימון "להרגיש טוב". היא שרה "זהו יום חדש, זוהי זריחה חדשה". האם זו המשמעות של הסרט עבורך?
ת: בהחלט והקאבר לשיר בביצוע פוטמטה דייורה מבטא את זה. הודות לכוח שבשיר ולאישיות של פטומטה , היא אישה יוצא דופן הנאבקת עבור הנשים והעובדה שהיא שרה שיר של נינה סימון בשפת הבמברה, היא מה שאני רואה בו הכוח המוביל של הסרט, לדבר על עולם שאולי מתחיל להתקרב אל הרמוניה. חיכיתי 15 שנים לעשות את "תה שחור", הוא היה קיים במוחי משנת 2007. ההצלחה של סרטי טימבקטו אולי אפשרה לי לצלם אותו קודם, אבל הייתי חייב להתבגר. (מאת יחסי ציבור)