חוזה עם השטן? (2024)

אוגוסט 1933 ראשי ההסתדרות הציונית חתמו על "הסכמי העברה" עם גרמניה הנאצית. במסגרת ההסכם, כ-60 אלף יהודים עם רכוש רב, יגיעו לארץ ישראל בלי רכושם שישאר בידי הנאצים. האם מותר לעשות "חוזה עם השטן" כדי להציל בני אדם?

הסיפור שהושתק במשך 91 שנים נחשף לראשונה: באוגוסט 1933 ראשי ההסתדרות הציונית חתמו על "הסכמי העברה" עם גרמניה הנאצית. במסגרת ההסכם, כ-60 אלף יהודים עם רכוש רב, יגיעו לארץ ישראל. האם מותר לעשות "חוזה עם השטן" כדי להציל בני אדם?
ספק אם מדינת ישראל הייתה יכולה לעמוד על הרגליים ללא העלייה מגרמניה, הכסף והיידע הרב שהגיעו איתה. אבל כיום שילוב של בושה, חשש מ"סיבה נוספת" לאנטישמיות ואנטי ישראליות וחוסר רצון לעסוק בשאלה האם מותר לעשות "חוזה עם השטן" כדי להציל בני אדם - הביאו לחוסר רצון לעסוק בנושא. וכך, גם כעבור 91 שנים, ההסכם עדיין שנוי במחלוקת, ועצם האזכור שיהודים חתמו על עסקה עם נאצים הוא סיפור מושתק שמעטים יודעים אותו.
כמה ימים אחרי עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933, כאשר דגל צלב הקרס מונף על הקונסוליה הגרמנית בירושלים, נכנס לבניין סם כהן, עסקן יהודי, ומציע לקונסול הגרמני רעיון: מנגנון שיאפשר ליהודי גרמניה לעזוב עם חלק מרכושם לפלשתינה. לחזונו היהודים ישמחו לעזוב אם יאפשרו להם לא לצאת חסרי כל; יהודי ארץ ישראל ישמחו לקבלם עם האפשרויות הכלכליות שיביאו; הבריטים ישמחו להנות מרכושם והגרמנים ימנעו חרם עולמי כלכלי ויעיפו את היהודים למה שאז נתפס כ"קצה העולם". וכמובן שעסקה כזאת יכולה גם להזרים לכיסו של סם הרבה כסף.
לכהן יריבים רבים אבל האויבת הגדולה ביותר של ההסכם הנרקם מגיעה מבית: אניטה, אשתו. מבחינתה עם אויבים לא מנהלים משא ומתן, ובנאצים צריך להילחם. במשך שבעה חודשים מנסה סם לקדם את ההסכם כשמסביבו העולם גועש עד שבאוגוסט 1933 קורה הלא יאומן: ראשי ההסתדרות הציונית חותמים על הסכם עם גרמניה הנאצית. כ-60 אלף יהודים, עם רכוש רב ומוטיבציה הגיעו לארץ ישראל בזכות הסכמי ההעברה ובנו את הכלכלה הישראלית.