גולדן בויז (2016)

בכל שבוע במרכז הגאה שבגן מאיר תל-אביב, נפגשת בחדר קטן, המואר בתאורת פלורסנט, קבוצה של 10 הומואים קשישים (60-82). כהומואים המשתייכים לקהילה שמקדשת נעורים, מקום מפגש אינטימי זה הוא המקלט האחרון שבו הזקנים יכולים להתמודד ולדבר בפתיחות על הזקנה: החל מדימוי הגוף ומיניות בגיל השלישי ועד הבדידות ולמצבם כאלמנים, גרושים ו/או סבים. במקום ללוות את ההומואים הזקנים בחיי החברה שלהם, ובמקום לתעד את הביוגרפיות של כל אחת מן הדמויות, הסרט עוקב אחר הדמויות השנונות והדיאלוגים המצחיקים בזמן המפגשים בחדר, ונותן הצצה הומוריסטית לתהליך האכזרי של ההזדקנות.