פוקסטרוט (2017)

הסרט הזה פוקסטורט ריתק אותי למושב גם אחרי שהוא הסתיים
זה לא קרה לי כבר זמן רב , אולי אף פעם ,
שארצה כך להישאר ולא ללכת
כאשר סרט קשה ועצוב מה שמעביר אותו לסרט שתמליץ עליו למרות היותו כזה הוא הענין אם הוא נוגע ללב אם לאו,
הסרט הרבה יותר מנוגע ללב , כי הוא נוגע בכל כולך לא רק בלב,
יש כמה ספורים בסרט ובאופן אישי אני נמשכתי כל העת לענין של האובדן .
אני לא יודעת אם ליאור אשכנזי חווה אובדן קרוב קשה אבל אם לפי המשחק שלו אז הוא חווה
סצינת קבלת ההודעה על האובדן ארוכה , לא חושבת שצפיתי פעם בסצינה כל כך ארוכה של מישהו המקבל הודעה על מוות.
לא צפיתי אבל הייתי בה ולא פעם אחת . המשחק האדיר של ליאור פשוט הרס אותי לגמרי ,
מעבר לכך שאני חושבת שהוא ראוי לאוסקר , לא פחות , ואם נעזוב אוסקר , זה יותר ממרגש לצפות בליאור
לרצות לרוץ היישר לתוך המסך ,לחבק אותו , לעזור לו , כי מה שאתה רואה במסך זו אמת לאמיתה
בכל הרבדים , למעלה מזה , באופן אישי הרגשתי אחרי הסרט כמו אחרי טפול , פתאום הבנתי שזה מה שהייתי צריכה
לראות איך מישהו מגיב כאשר מבשרים לו שמישהו נורא קרוב ויקר מת. הרבה יותר משיחה עם פסיכולוג
פשוט להיות שם שוב ולראות את עצמך . אז נכון שהתמלאתי באר של דמעות וכאב והזדהות
אבל כזה שהוא גם פורקן ומשחרר . איזה מזל שליאור נבחר לתפקיד , אני רק יכולה לומר לו תודה גדולה על מה שהוא נתן לי באמצעות הסרט ועל כך שהוא משתבח עם השנים
שרה אדלר גם נהדרת ובכלל, העשיה האמנותית של הסרט בכל הסצינות שלו גאונית משהו.
אור דורית