דרקון אדום (2002)

לרוצח סדרתי כמו חניבעל לקטר תמיד יש מעריצים – יצורים פגומים המתפלשים פרטי הפשעים הברוטאליים שלו, שקיומו מרגש אותם, והזעם והפחד אותם מעורר לקטר אצל בני אנוש "חלשים" יותר הם נקודת האור בחייהם הבודדים והמרירים. בשביל אנשים אלו לקטר הוא ישות עליונה, הם מאמינים כי יש לו את היכולת הנדירה לראות אותם בצורה בה הם רואים את עצמם ולהעריך את החיוניות המוחלטת של פשעיהם המושחתים.

לקטר מעריך את המסירות של מעריציו, במיוחד עכשיו, כשהוא כלוא בית החולים לחולי נפש של מדינת בולטימור.

גם לויל גרהאם היו מעריצים, למרות שהוא מעולם לא רצה אותם, כחוקר FBI בעל פרופיל גבוה של תפיסת רוצחים, כשגולת הכותרת בחייו הייתה לכידתו של חניבעל לקטר, גרהאם הפך לגיבור צהובונים בעל כורחו. אך יכולתו העל טבעית כמעט לחשוב כמו רוצחים סדרתיים גרמה לאנשים ולגרהאם עצמו לחוש לא בנוח, במיוחד לאחר המפגש האחרון שלו עם לקטר, זה ששלח את הרוצח לבית חולים לחולי נפש ואת חוקר ה-FBI לבית החולים. לאחר שפצעיו של ויל גרהאם החלימו, הוא לקח את משפחתו לפלורידה ופרש מן ה-FBI.

אבל המעריץ החדש של לקטר, שרוצח באכזריות משפחות בשנתן בלילות ירח מלא, מכריח את גרהאם לחזור מפרישה ולהשתמש פעם נוספת בכשרונו המקולל לחדור לראשי רוצחים סדרתיים. אחרי שהוא לומד את זירות הפשע הזוועתיות באטלנטה ובברמינגהאם, גרהאם מבין שבשביל שיהיה לו סיכוי לתפוס את "פיית השיניים" הוא יהיה חייב גישה למוחו של מישהו מעוות ומבריק כמו הרוצח, וזה אומר מפגש נוסף עם אויבו הנצחי - ד"ר חניבעל לקטר.