נבלות (2010)

חבורת קשישים מחליטה לצאת למסע רצח סדרתי של צעירים תל אביביים, גל הרצח משתק את המדינה ומצוד נרחב מתנהל בעקבותיהם.

כבר 60 שנה יושבים אפרים (יוסי פולק) ומושקה (יהורם גאון) בבית הקפה של מלכה (תרצה אריאל), כל יום באותה שעה. הם מרגישים חסרי חיים, כמו נבלות. כמו דגים באקווריום, הם מביטים דרך וויטרינת הזכוכית של בית הקפה ורואים איך המהפכה שעליה שפכו פעם את דמם יורקת להם בפרצוף ועוברת על פניהם בתהלוכה חצופה ודקדנטית.

יפים וזקופים עוברים הצעירים על המדרכה ולא זורקים לעברם אפילו מבט. כאילו הם לא קיימים, כאילו הם שקופים. הכאב על מה שנהיה מהם ומהחיים שלהם מתחיל להעביר אותם על דעתם.

יום אחד מתרחשת תאונה מול הקפה ושוב נדרסת זקנה שלא הספיקה לחצות את הכביש. רק שהפעם ההרוגה היא תמרה, אהבתם המיתולוגית והבלתי אפשרית של השניים משנות ה-40. מותה של תמרה שובר את אפרים. האלימות החבויה בו משתחררת והוא יוצא למלחמה. הוא רוצה ללמד את הצעירים לקח, להחזיר את המדינה לאחור, לימים בהם "הרעות" היתה הדבק שחיבר את הכל. מהר מאוד הוא גורר אחריו את מושקה והשניים מנצלים את כישוריהם כלוחמים מיומנים ממלחמה שהסתיימה לפני 60 שנה, ורוצחים במקצועיות אלגנטית ועניינית עשרות צעירים וטיפוסים אחרים - כל אלו המכונים בפיהם "נבלות".

מותה של תמרה גם מביא אל הזירה את בתה, דינה (נועה ברקאי), שגדלה ללא אב וללא עבר, בתלישות מוחלטת, אשר מתחילה לחטט בעברה של אימה. דינה מתקרבת אל בית הקפה ואל מעגל האירועים האלימים, קצת יותר מדי. הופעתה מציפה מתחים ישנים וסוד גדול, שמאיים על החברות רבת השנים השוררת בין השניים ומעמיד את הרעות שלהם למבחן.