אמי ואני (2009)

אורנה,
תגובתה של קליין דורית מבטאת את כל מה שאני חשתי בעת הצפיה בסרט הנפלא שעשית.לא רציתי שייגמר.
את מקסימה עשית סרט מדהים ומאוד הייתי רוצה להכירך אישית בהכירי את כל פעלייך..

אורנה שלום!
צפיתי בסרט שלך על אימך בשקיקה עצומה.כל שנייה בסרט היתה כאלו פורטת על נימי הנפש העדינים ביותר.יש בך ובסרט עצמו עוצמות של אמת זכה .הכנות ,השתיקות במקומות הנכונים..משאירות כל משפט עם רצון לשמוע עוד,בעצם אפשר לנחש לבד.מזמן לא חוויתי חבור כזה אינטימי לעצמי ולמחשבות שלי,למרות שגם לי יש אמא יקית בת 93 ,ממנה אני זוכרת שנים יפות ,הרבה דאגה איכפתיות,פחות מגע.אבי מלא את החלק הזה בחיי,כך שנדמה לי שלא יצאתי נפסדת.למרות זאת,נחשפתי לדור הזה אני יודעת ומכירה חברות שלי שרוב הסרט כאילו הוא ראי חייהן,ודברייך כאילו יצאו מגרונן.התחברתי כל כך לדברי הפסיכולוגית,שאמרה שהצורך להשתייך הוא עצום.אין כנראה תחליף לגוף הזה שנקרא אמא ויהיו סביבנו בני משפחה נפלאים ככל שיהיו.הצורך להיות הילדה של.... בסיסי קיומי! למרות הכעס הטבעי והמובן שלך על אימך,הצלחת ואולי לא במודע , שאני כצופה אוהב אותה,אבין.ברור עכשיו, ללא ספק שהסרט התאחר בשנים רבות בשביל שתיכן בוודאי ,אך גם עבור ביתך! לא אאריך כדי לא להכביד ורק אומר שאהבתי אותך כאדם וכיוצרת כל רגע בסרט.הרגישות ,המגע העדין תמיד מזכירים לנו את מקומינו ואת הדברים הבאמת חשובים בחיינו.(זו פעם ראשונה בחיי שאני מגיבה באינטרנט,היה לי חשוב ,היית ראוייה)