יוסף סידר

מכתב ליוסף סידר, בעקבות הכתבה של אורי קליין בעיתון 'הארץ' של שבת 3.6.11.
מאז הזכייה שלך בפסטיבל קאן אני עסוקה בך. אני עסוקה בך בגלל קנאה. אני מקנאה בהכרה הבינלאומית שזכית לה. אני מקנאה ביכולת שלך לתרגם את כישרון לעשייה. אני מקנאה בהליכה שלך עד הסוף. שמעתי את חברך לדירת הרווקים, אבישי בן חיים, מתאר את חלום הילדות שלך להיות במאי מפורסם, ובלגלוג שזכית לו מכל החברים, על העבודה כתאורן בטלעד, על אי ההתקבלות לסם שפיגל והנסיעה ללימודים בניו יורק. הסיפור שלך נוגע ללבי. נוגע ללבי משום שאתה עושה את מה שאני טרם העזתי לעשות. אתה עושה.
ואז, אחרי שבוע שלם שבו אני עוסקת בסיפור שלך, בסרט שלך, שבוע שבו אני מדברת עם כל חברי עליך. אני פותחת את גלריה של שבת ומגלה את אורי קליין משוחח איתך. ובבת אחת הפכת לקרוב אלי ממש. פשוט אחי. אורי קליין. אתה עסוק באורי קליין שנים רבות, והוא יושב בתוכך ומייצג את אי הבטחון שלך בעשייה. אורי קליין כסמל לכל הפגיעות הנרקיסיסטית. אורי קליין האב המסרס, מבקר הקולנוע של העיתון החשוב בארץ. האם אורי קליין אוהב אותי או לא? זו הופכת להיות השאלה הגדולה. אתה מחכה לו במקום בו נדברתם להיפגש, אינך מאחר כיאה לבמאי שכוכבו דרך. אורי קליין מעריך את עבודתי? ואתה זוכר בעל פה את כל המשפטים הכואבים שכתב עלייך קליין מאז ומעולם "הולך בין הטיפות" למשל. היש משפט מעליב מזה? ובתוכך מתנהלת שיחה עירנית, חיונית, מכאיבה, בין שני קולות, החזק, המאמין, בוטח, והחלש והפגיע, ואורי קליין מייצג כמובן את השני. אבל מה הדבר המקסים בכתבה? הדבר המקסים הוא הרצון לדבר ממש עם אורי קליין, לא הסמל. לדבר איתו להסביר לו כמה הוא חשוב לך. איך אתה נמלט מפגישה מקרית בבית השימוש של שדה התעופה ומתנצל אחר כך במטוס. איך אתה זוכר את כל מה שכתב עליך. אתה רוצה להסביר לו את המחיר שאתה משלם על היצירה שלך, לשאול אותו האם הוא אי פעם העיז. ואתה מעיז, כן בהחלט אתה מעיז לדבר עם אורי קליין על המקום הפגיע ביותר שלך ולחשוף אותו קבל עם ועולם . ובשיחה הזו עם אורי קליין הפכת בשבילי מבמאי נערץ, סמל לעקשנות, תעוזה וכשרון. סמל שאני רוצה לאמץ לתוך חיי המבוהלים, הפכת לכל כך אנושי, כל כך פגיע, רגיש, עדין. והצרוף הזה של הכרה בינלאומית בפסטיבל הקולנוע בקאן, של במאי זוהר שפתק לבן על קיר הזכוכית של קופת תיאטרון ירושלים מודיע ש"הכרטיסים להערת שוליים ב4.6.11 אזלו" ליוצר רגיש ועדין שמוכן לחשוף בפני ה'סופר אגו' שלו, הלא הוא אורי קליין את כל אנושיותו. ופתאום אני חושבת שגם לאורי קליין השיחה איתך הייתה מאוד משמעותית. מתי כתב מין מאמר משונה כזה על סרט? כל כך ארוך. מי זכה עוד חוץ ממך לתיאור מפורט של כל מה שנאמר באותה שיחה. אפילו הוא, אורי קליין, מבקר הקולנוע המיתולוגי של הארץ נמצא בסערת רגשות מהגילוי שגילה, הגילוי של כוחן של המילים שהוא כותב מידי שבוע. אביגיל אנטמן ירושלים