כריסטיאן בייל

"תור: אהבה ורעם" – ביקורת: קומדיה מצחיקה ופרועה

"תור: אהבה ורעם". כריס המסוורת'.

"תור: אהבה ורעם" מפגיש בפעם השניה בין הבמאי טייקה ווייטיטי לכוכב כריס המסוורת' סביב עלילות הגיבור המארוולי. הסרט סובל מפגמים רציניים, אבל זה לא מפריע לו להיות הסרט המהנה ביותר ביקום הקולנועי של מארוול עד כה. הפעם, בניגוד ל"תור: ראגנרוק", ווייטיטי קיבל את המושכות באופן מוחלט ועשה מה שמתחשק לו. העובדה שהפעם הוא גם כתב את התסריט (יחד עם ג'ניפר קייטין רובינסון) מאפשרת לו להכניס את ההומור הנהדר שלו, שמוכר למי שנחשף לסרטיו האחרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פורד נגד פרארי" – ביקורת #3: סוחף ומהנה עם סצינות מיותרות

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל, מאט דיימון.

"פורד נגד פרארי" הוא דרמת מרוצים המבוססת על סיפורם האמיתי של קרול שלבי, נהג מרוצים לשעבר ומנהל עסק לבניית מכוניות מרוץ ושל קן מיילס, מכונאי ונהג מרוצים, אשר מציגה את הדינמיקה המיוחדת ביניהם וההישג המפעים אליו הגיעו בשנת 1966. הסרט מתחיל טוב מאוד בצלילה עמוקה לתוך עולם הרכב, אך מתלכלך בסצינות מיותרות שנועדו לנפח את העלילה ללא צורך. ובכל זאת, מדובר בסרט סוחף ומהנה לצפייה על המסך הגדול.

אין אחידות באיכות ובתוכן סרטיו של הבמאי ג'יימס מנגולד – מסרטים שאהבתי מאוד, הדרמה "נערה בהפרעה" (1999), המערבון "3:10 ליומה" (2007) וסרט הפעולה-מד"ב "וולברין" (2013) ועד לסרטים שהיו סבירים עד בלתי צפיים – "כמו יום ולילה" (2010) ו"קייט וליאופולד" (2001). הוא ללא ספק יודע להציג מכלול סיפורי בצורה טובה, אך מתקשה להתמקד בעיקר, מה שלא רק פוגם בקצב של הסרט, אלא גם מסכן את העיניים שלי מפגיעה אחרי מספר רב של גלגולי עיניים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פורד נגד פרארי" – ביקורת #2: לכריסטיאן בייל סיכוי טוב באוסקר

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל.

עולם הרכב ומכוניות המרוץ, ובוודאי זה של שנות ה-60 בארה"ב, היה גברי (ולבן) מאוד לכן אין כמעט נשים ב"פורד נגד פרארי". יש בסרט בן השעתיים וחצי הרבה מנועים, צמיגים, נהגים וגברים בחליפות. בחלק גדול מהסרט רואים מישהו נוהג אבל זה לא משעמם.

קרול שלבּי (מאט דיימון, שנדמה שנעדר הרבה זמן מסרטים), אלוף מרוץ 24 השעות "לה מאן", נאלץ לפרוש מהספורט מסיבות בריאותיות ומשתמש בפרסום שלו למכירת מכוניות. מלבד זה אין לו חיים פרטיים, לא חושפים פרט נוסף כלשהו עליו מעבר לעבודתו. אחד ממכריו הוא קן מיילס (כריסטיאן בייל), מוסכניק נשוי חובב מרוצים ממוצא בריטי, עם בן שמעריץ אותו. קרול מגייס את קן לעזרתו כשחברת "פורד מוטורס" שוכרת אותו כדי לעצב את מכונית המרוצים הראשונה שלהם. המטרה הסופית: זכייה במרוץ "לה מאן".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פורד נגד פרארי" – ביקורת פסטיבל חיפה

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל, מאט דיימון.

פסטיבל חיפה 2019 (ה-35 במספר) נפתח אמש בחגיגיות על הרי הכרמל. המנהלת האמנותית הותיקה פנינה בלייר וראש העיר החדשה ד"ר עינת קליש-רותם הפגינו הרבה חמימות, והוקרנה דרמת הספורט "פורד נגד פרארי", שבהחלט יש לה את הרוח הקלילה הדרושה לתפקיד של סרט פתיחה, אך ז'אנר הספורט אולי הרתיע חלק מן הקהל, למרות שקשה לטעות בז'אנר לפי שם הסרט: יש באמת מישהו שלא יודע מהי פרארי?

זו בדיוק נקודת המוצא של הסרט: אנזו פרארי בנה מותג מדהים על שמו, וחברת המכוניות האמריקאית פורד רוצה לגנוב קצת מן התהילה הזו. זוהי תחילתן של שנות ה-1960, ופורד פונים אל קרול שלבי, האמריקאי היחיד שניצח במירוץ היוקרתי 'לה מאן' (עם מכונית 'אסטון מרטין'), כדי שיוביל את פורד לניצחון במירוץ עם דגם שלה. שלבי מבין שזה לא מספיק לבנות דגם מנצח, אלא צריך גם נהג מוכשר במיוחד, ויעד לתפקיד את קן מיילס הבריטי שחי ועבד באמריקה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פורד נגד פרארי" – טריילר מתורגם: ג'יימס מנגולד מביים את כריסטיאן בייל ומאט דיימון

"פורד נגד פרארי". מאט דיימון, כריסטיאן בייל.

סרט הביוגרפיה "פורד נגד פרארי" של ג'יימס מנגולד מסקרן בגלל שהוא הראשון של מנגולד אחרי "לוגאן" עטור השבחים, ובגלל שמככבים בו כריסטיאן בייל ומאט דיימון. זהו סיפורם של צמד – מעצב מכוניות אמריקאי (דיימון, עם מבטא) ונהג מירוצים בריטי (בייל) שמחליטים להפיל את שלטונן של מכוניות הפרארי במירוצי המכוניות, ובונים מכונית משלהם במותג האמריקאי 'פורד', לקראת התחרות בת 24 השעות של 'לה מאן' ב-1966. אולפני פוקס תיזמנו אותו במקור לקיץ הזה, אבל משרכשו אותם אולפני דיסני הם ראו פה פוטנציאל לפרסים ולכן דחו את ההפצה ל-15 בנובמבר במרבית העולם, כולל ישראל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סגן הנשיא" – ביקורת

"סגן הנשיא". כריסטיאן בייל.

איזה בלגן של סרט! "סגן הנשיא" המדובר הוא דיק צ'ייני ששחה בפוליטיקה האמריקאית עד שהגיע לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית כשג'ורג' בוש הבן שירת במשך שתי קדנציות בבית הלבן. באנגלית נקרא הסרט בהתחלה Backseat (הספסל האחורי של מכונית, חצי מהביטוי "נהג מהספסל האחורי") ואחרי זה שונה ל-Vice, כלומר "סגן" (החצי הראשון של "סגן נשיא") שזה גם "מידה רעה". צ'ייני השכיל להבין שאין לו סיכוי להיות נשיא ארה"ב, הוא לא רצה בתפקיד חסר החשיבות של סגן הנשיא, אז בדרכים לא דרכים (זה ה"חטא" שלו) הוא דאג למלא את התפקיד בסמכויות שלא היו לשום סגן נשיא לפניו (ואפשרו לו לעשות זאת). על השורה האחת הזאת חוזרים בסרט שוב ושוב ורואים אותו פועל לכך, אך אחרי 132 דקות לא ברור מיהו צ'ייני, שבשלב מסוים היה אחד האנשים החזקים והמשפיעים בעולם. לא ברור מה הוא עשה עם הכוח הזה ומה יצא לו מזה (רק השפעה, כסף?).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מכונת הכסף – ביקורת #2

"מכונת הכסף". ריאן גוסלינג, סטיב קארל.

לסרט "מכונת הכסף" יש משהו שונה. כפי שאף אחד לא ממש הופתע מהאפלייה כלפי האפרו-אמריקאים במועמדויות לאוסקר השנה, כך גם אף אחד כבר לא מופתע כששחקן קומי נותן הופעה דרמטית מצוינת: סטיב קארל עשה את זה כבר ב"פוקס-קאצ'ר", רובין וויליאמס ב"סיפורו של וויל האנטינג" והרשימה ארוכה. לעומת זאת כשבמאי שידוע בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלו עם וויל פארל ("והרי החדשות", "החבר'ה האחרים" וכן האתר Funny or Die) מביים סרט המגולל את מה שהוביל למשבר ההכלכלי של 2007-8 באופן שלא היה מבייש אנשים שאמונים על הז'אנר – פה חשדתי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מכונת הכסף" – ביקורת #1

"מכונת הכסף". כריסטיאן בייל.

האם אפשר ליהנות מסרט שלא מבינים בו את הרוב? במקרה של "מכונת הכסף" התשובה, למרבה ההפתעה, היא חיובית. הסרט עוסק בפיצוץ הבועה של המשכנתאות בארצות הברית שהביאה למשבר הכלכלי העולמי ב-2008. הסרט רווי במונחים כלכליים ומנסה לעשות סדר בדברים ולהסביר את העניינים, ולפעמים זה מצליח, אך הוא בעיקר נשען על כוח השחקנים שלו, שבהחלט עושים את העבודה.

כריסטיאן בייל, סטיב קארל, ברד פיט וריאן גוסלינג הם ארבע הסיבות שסרט על כלכלה הרוויח מעל 55 מיליון דולר בארה"ב. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, כמובן, ועל דמויות אמיתיות (תחת שמות אחרים) וכל אחד מארבעת הכוכבים הללו, כמו גם שחקנים נוספים בסרט (ביניהם רייף ספאל), מגלם דמות עם אישיות מובחנת, וכל אחד מוזר מאוד בדרכו הייחודית. במקרה של ספאל זה היה עובד יותר טוב אם לא היו מציינים בקול את נטייתו הטבעית להיות חיובי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אקסודוס: אלים ומלכים" – ביקורת

"אקסודוס: אלים ומלכים". כריסטיאן בייל.

מי שקורא כאן באופן קבוע, שם לב שיש לי אובססיה לא קטנה למארוול ושיטת המגה מותג שלהם. אבל בעוד שבהוליווד שכללו את זה לכדי מכונה להדפסת כסף, לא שם המציאו את זה. כמו דברים טובים אחרים, גם את זה המוח היהודי הביא לנו לפני. ובמקרה הזה, הרבה לפני. אני מדבר כמובן על התנ"ך. אחרי סיפורו של "נוח" והמבול, מגיע תורה של יציאת מצרים ב-"אקסודוס: אלים ומלכים". הנוכחות של אל כל יכול בסרטים הללו, הופך אותם לקרקע פורייה להפוך לסיפור על גיבור על, ונדמה של"אקסודוס" יש את כל הנדרש להיות סרט מארוול טיפוסי: כוחות על, גיבור מתייסר אל נוכח העבר שלו ולמרות שהוא לא יתום, הוא כן מגלה פרט מפתיע בנוגע להוריו (ספויילר לכל מי שלא היה בליל סדר מעולם) ושייסוריו גדלים לנוכח המשימה העומדת לפניו. הנמסיס הוא כזה עם חיבור אישי וכמובן שרק לסיפור הזה יש אינסוף סיקוולים ופריקוולים – כמו שאוהבים בהוליווד, אני מתחיל לחשוב שאולי הייתה סצנה לאחר הקרדיטים שפספסתי עם שמואל הנביא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חלום אמריקאי" – ביקורת

"חלום אמריקאי". איימי אדמס, כריסטיאן בייל, בראדלי קופר.

"חלום אמריקאי" היא דרמת פשע קומית המתארת את סיפורם של שני נוכלים זוטרים, הנאלצים לקחת חלק בתרמית פרי דמיונו של סוכן FBI שאפתן. כאשר כל אחד מהם מונע על ידי חלומו- להצליח, להיות נאהב, למצוא ביטחון, נרקמת סביב השלושה הרפתקה הגוררת פנימה פוליטיקאים, אנשי מאפיה, חברים ובני משפחה. מתובל בהומור חכם וקצב טוב, "חלום אמריקאי" מבטיח כי יש בו את כל המרכיבים הנכונים להפוך ללהיט. זו הסיבה שעל אף שחלקי הסרט לא חוברים זה לזה באופן חלק, "חלום אמריקאי" מצליח עדיין להיות מהנה ונחמד, גם אם פספס את האפשרות להיות סרט נהדר באמת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עלייתו של האביר האפל" – ביקורת #3

"עלייתו של האביר האפל". כריסטיאן בייל.

לא אהבתי את "עלייתו של האביר האפל". אנשים מתבלבלים בין סרט שעשוי טוב לסרט טוב. כשאני שואל אנשים איך סרט כלשהו והדבר הראשון שהם מדברים עליו הוא הצילום, אני מבין שזה כנראה לא סרט שאני אוהב. כדאי שהסרט ייראה טוב, אבל זה לא הדבר החשוב ביותר. ב"עלייתו של האביר האפל" הסאונד מדהים, כריסטיאן בייל מוצלח בתפקיד הראשי (אלון אבוטבול מופיע הרבה לפניו כד"ר פאוול), וגם: המוסיקה המוצלחת של הנס זימר -כמעט כתבתי "מתנגנת"- רועמת במהלך 160 דקות לפחות מתוך 167 דקות הסרט.

** שימו לב: זוהי ביקורת המיועדת לאנשים שראו את הסרט (עם המון דברים בסוגריים) **

כריסטופר נולאן הוא במאי מוכשר שיודע להעמיד סצנות מוצלחות ולתזמר קטעי פעולה מרשימים.  ויש לו רעיונות יפים, אך כתסריטאי -יחד עם אחיו- הוא נכשל שוב ושוב (ב"התחלה" היה רעיון טוב, שוב- עשוי מעולה, אפקטים מרשימים, אך הסיפור לא שירת טוב את הרעיון והיה חסר חוש הומור באופן משווע). "עלייתו של האביר האפל" סובל מעודף דרמטיות, ואני לא מתכוון לחלקים של הלחץ ההגיוני מפצצת האטום (שאליה עוד אגיע), אלא לרגעים שונים בעיקר בתחילת הסרט, כמו – אך ממש לא רק – בדוגמה הזאת: בשיחה הראשונה בין ברוס ויין (כריסטיאן בייל) ללשיוס פוקס (מורגן פרימן). המוסיקה מנסה לרמוז לנו שיש פה מתח אבל אין פה שום כלום, זו שיחת רקע, תרגיעו. זה זה כמו לביים הכנת ביצת עין כסרט אימה, ובסוף הביצה מועברת מהמחבת החמה לצלחת, זהו, זה לא הוסיף שום דבר למתח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עלייתו של האביר האפל" – ביקורת #2

"עלייתו של האביר האפל". כריסטיאן בייל.

"עלייתו של האביר האפל" סומן כבר מזמן (על ידי גופי יח"צ שונים) כ"הלהיט של הקיץ". לכן, הגענו להקרנה מעט ספקנים וציפינו לאוסף פיצוצים גרנדיוזיים ועלילה כפויה ולעוסה. בכל זאת, מדובר בסרט השלישי בטרילוגיה, ומה כבר אפשר לחדש? -אז זהו, שממש טעינו! "עלייתו של האביר האפל", שלא כהרגלם של סרטי המשך, מקפיץ את הטרילוגיה כמה וכמה דרגות מעלה. זהו סרט מעולה: קצבי, מותח, מטריד, אפל ומהנה. כל כך מהנה שבכלל לא תשימו לב שחלפו להן 3 שעות. חובה לראות – ואם לראות אז רק באיימקס (יס פלנט ראשל"צ).

כריסטופר נולאן, שבסוף חודש זה ימלאו לו בסך הכל 42 שנה, ובאמתחתו כבר שוברי קופות רבים ("אינסומניה", "התחלה" וכמובן 2 הפרקים הקודמים בטרילוגיית באטמן, "באטמן מתחיל" ו"האביר האפל"), חוזר עם הפרק האחרון בסדרת הבאטמן שלו. "שלו" כיוון שיש לזכור כי הטרילוגיה האחרונה, שיצר נולאן, שונה ביותר מכל מה שהכרנו בסרטי באטמן הקודמים. נולאן, בניגוד לבמאים אחרים שניסו מזלם, העדיף לקחת את באטמן למקום אחר לגמרי מקודמיו – פחות גרוטסק והרבה יותר ריאליסטי. לדעתנו, בסרט זה, מצליח נולאן להתעלות על עצמו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »