"היא" – ביקורת
"היא". חואקין פיניקס.
רוצים לדעת אהבה מה היא? לכו לראות "היא". פשוט ולעניין. מעטים הם הסרטים שזיקקו את המושג אהבה, התאהבות, אכזבה, ידידות בצורה כל כך טהורה. הסיבה לכך היא בגלל שהסרט לא מוותר, ולא מנסה לייפות את העניין. הוא מציג את הטוב ואת הרע, את היפה ואת הכואב – בלי לעגל פינות, או כמו שאומרים במחוזותינו: "הוא הולך עם האמת שלו עד הסוף". הסרט הזכיר לי למה אני אוהב קולנוע: הוא מצליח לרגש ולהיות כל כך שונה מהחיים ובו בזמן גם נאמן להם.
זהו סרטו הרביעי (באורך מלא) של ספייק ג'ונז, וכמו בשאר הסרטים שלו, הוא משלב פנטזיה לתוך העולם הרגיל. הסרט מזכיר בעיקר את סרטו האחרון "ארץ יצורי הפרא", אנשים רגילים הפועלים בעולם עם חוקים מעט שונים משלנו. החריגה מהמציאות המוכרת לנו היא מינורית, והפעם היא נעשית בתוך ז'אנר המד"ב, רק שזה נראה הרבה פחות מד"ב ומאד קרוב למציאות בה אנו חיים. זה בוודאי נכון לאופן בו הדמויות חוות את מציאות שלהם בתיווכם של עזרים דיגיטליים. עם זאת, הסרט לא עושה שימוש בסיטואציות אלו לביקורת פשטנית על הסכנות שיש בטכנולוגיה, אלא להסתכל על האדם בכל תפארתו ועליבותו.
שני אולפני הענק, האחים וורנר ו-20th Century Fox, ישבו את המחלוקת בינהם בענין הסרט "