טורים ופרשנות

הסרט השביעי של ג'יימס ל' ברוקס

"תנאים של חיבה". ג'ק ניקולסון.

ג'יימס ל' ברוקס בן ה-84 כתב וביים שישה סרטים בלבד מ-1983 ל-2010. השנה צילם את סרטו השביעי, שנוכל לראות בשנה הבאה. ששת סרטיו הם: "תנאים של חיבה", "משדרים חדשות", "כל מה שתרצי" (I'll Do Anything), "הכי טוב שיש", "ספנגליש", "איך אתם יודעים" (How Do You Know). ג'ק ניקולסון הופיע בארבעה מששת סרטיו, וזכה בשניים משלושת האוסקרים שלו עליהם.

ברוקס, מפיק "משפחת סימפסון", לא רק רשום כאחד משלושת יוצרי הסדרה אלא ממשיך לעבוד ולתת הערות על כל פרק גם בעונתה הנוכחית, ה-36. הסדרה הקומית המצליחה "מרי טיילור מור" רצה בהצלחה ענקית בשנות ה-70. היא ירדה כי ברוקס ושאר המפיקים רצו לעבור לפרויקטים אחרים בטלוויזיה ובעיקר בקולנוע. את צחוקו, אגב, אפשר לשמוע בפרקים שונים של הסדרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תחזית הזוכים באוסקר 2024

"אופנהיימר". רוברט דאוני ג'וניור.

ביום ראשון בלילה (10.3) יתקיים טקס האוסקר 2024. נראה שברוב הקטגוריות הזוכים צפויים; אין ספק לגבי הזוכים בפרס הסרט הטוב ביותר, בבימוי ושחקני המשנה. חלק מהכיף בטקסי הפרסים הללו הוא הפרצופים המופתעים, ההתרגשות האמיתית, הנאומים הספונטניים (פעם גם לא חילקו כל כך הרבה פרסים לפני האוסקר). אלה ההימורים שלי לגבי הזוכים השנה, עם הניתוחים המתאימים:

הסרט הטוב ביותר: "אופנהיימר"

בימוי: כריסטופר נולאן, "אופנהיימר" (נולאן מוכיח שלא כל בריטי מצליח הוא שנון ומבריק לשונית)

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי המשך עם שמות מיוחדים

מייקל קיטון הוא "ביטלג'וס", מתוך הסרט מ-1988.

בספטמבר השנה ו-36 שנים אחרי "ביטלג'וס", טים ברטון ומייקל קיטון חוזרים עם סרט המשך שנקרא בשם הנפלא "ביטלג'וס ביטלג'וס". סרטי המשך קיימים מאז המצאת הקולנוע, ומאז שנות ה-80 לשמות של רובם המכריע פשוט מוסיפים את הספרה 2 (או 3 או… הבנתם…). בעוד יש כמה וכמה "חוזר", "מכה שנית" ו"עוד" (באטמן, הפנתר הורוד, 48 שעות), פה ושם לאורך השנים התגלתה יצירתיות בשמות של סרטי המשך.

"שובו של הנוסע השמיני" נקרא במקור Aliens. בסרט של רידלי סקוט ב-1979 היה חייזר אחד על החללית עם סיגוורני ויבר, ובהמשך היא התמודדה עם הרבה חייזרים. לסרט ההמשך שביים דיויד פינצ'ר המשיכו עם זה ו"הנוסע השמיני 3" נקרא במקור Alien³. עם הבאים כבר עברו ל"הנוסע השמיני: …".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 50- "עניין של מזל" (2023)

"עניין של מזל". לו דה לאז'.

"עניין של מזל" הוא הסרט הראשון של וודי אלן בצרפתית. המילה "מזל" מוזכרת הרבה בסרט אבל אין לגורל ולצירופי המקרים שמרצפים את החיים ביטוי מספק בסרט. זהו נושא שמוזכר שוב ושוב בסרטיו של אלן, כולל "מנהטן", "כשתפגשי זר גבוה ומסתורי", הפעם בלי מגדת עתידות.

פאני נשואה בפריז היפה לז'אן העשיר, שהיא לא יודעת בדיוק במה הוא עוסק. כל החברים שלו משעממים אותה, והיא שמחה לפגוש את אלן, שלמד איתה בתיכון ומאוהב בה מאז. אלן הוא סופר צעיר שלא עובד עם מחשב אלא משתמש בדף ועט כדי לכתוב. פאני ואלן שניהם גרושים (היא למוזיקאי, הוא לשחקנית), והרומן שמתפתח ביניהם בלתי נמנע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 49- "הפסטיבל של ריפקין" (2020)

"הפסטיבל של ריפקין". וואלאס שון, אלנה אניה.

"הפסטיבל של ריפקין" בן 88 הדקות הוא כמו אוסף מחוות ואזכורים מסרטיו הרבים הקודמים של וודי אלן. הסרט לא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ מחוץ לפסטיבלים והקרנות מיוחדות, ובידיעה שהוא לא יהיה טוב לקח לי הרבה זמן עד שהתיישבתי לראות אותו בבית. בעוד את הסרטים הקודמים של אלן ראיתי שוב בשביל סדרת הסקירות הזו, בסרט הזה שלו לא אצפה שוב.

מורט ריפקין (וואלס שון, ששיחק במספר סרטים של אלן ובהספד שלו יוזכר קודם כל תפקידו הבלתי נשכח כווזיני ב"הנסיכה הקסומה") וסו (ג'ינה גרשון הטבעית כל כך בתפקיד) טסים מניו יורק לפסטיבל הסרטים בסן סבסטיאן. מורט לימד בזמנו קולנוע (התמקד בסרטים קלאסיים) ומנסה לכתוב ספר, אך הם שם כי סו היא יחצ"נית. מורט הוא בעלה השני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לקראת שובה של הסדרה "חוק וסדר" לעונה ה-21

"חוק וסדר". צוות השחקנים בתחילת העונה ה-15

בסוף פברואר 2022 יתחיל שידורה של העונה ה-21 של "חוק וסדר", אחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר אי פעם בטלוויזיה האמריקאית. עם העונה ה-20, ששודרה בשנים 2009/2010, השוותה את השיא של סדרת המערבון "איש החוק" (Gunsmoke) לדרמה האמריקאית עם הכי הרבה עונות, ואז בוטלה במפתיע. (את השיא שברה מאוחר יותר סדרת הבת "חוק וסדר: מדור מיוחד", שעדיין רצה.)

ב-11 השנים מאז השתנו מאוד פני הטלוויזיה בעקבות ההצלחה של נטפליקס ושירותי סטרימינג נוספים, וסדרות רבות (קומדיה ודרמה) הוחזרו לעונות נוספות, כולל "תיקים באפלה" (שתי עונות מקוצרות עם פרקים מוצלחים), "טווין פיקס" (עונה אחת זוועתית), "ויל וגרייס" (שלוש עונות) ו"דקסטר" (עונה אחת, לפי שעה). בניגוד אליהן, "חוק וסדר" מעולם לא הסתמכה על השחקנים או התמקדה בחיים האישיים של הדמויות, ואפשר ליהנות מצפייה בכל פרק מבלי לראות את אלה שלפניו או אחריו כי כל פרק עומד בפני עצמו עם התחלה, אמצע וסוף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום שנתיים בקולנוע 2021-2020

סיכום השנים 2020-2021 בקולנוע.

אחרי סגירה עולמית חסרת תקדים של בתי הקולנוע (בארץ מאמצע מרץ 2020 ועד מאי 2021) חזרו בהדרגה להקרין סרטים במקום הראוי להם. יש סרטים שדילגו על הקולנוע ו"שוחררו" למסך הקטן, תהליך שהואץ עם התגברות שירותי הסטרימינג השונים, ויש סרטים שחיכו על המדף שנה ויותר, כמו "האלמנה השחורה" ו"מקום שקט 2", בתקווה להכנסות משמעותיות יותר (חלק מהם נראה רק ב-2022, כמו "מוות על הנילוס" של קנת' בראנה, בכיכובה של גל גדות). ויש עוד כמה מגמות ואירועים -קולנועיים- משמעותיים שהתרחשו השנה.

אחד הסרטים שנדחו בשנה וחצי כדי להיות מוקרן בבתי הקולנוע הוא "לא זמן למות", שבו דניאל קרייג כיכב בפעם האחרונה כג'יימס בונד. חמישה סרטים בחמש עשרה שנים הם הספק קטן משל שני השחקנים הראשונים שגילמו את בונד (שון קונרי, רוג'ר מור), אך עם קרייג הגיעה סדרת הסרטים הוותיקה ביותר בקולנוע אל שיאי הכנסות שלא ידעה קודם לכן. מסקרן מאוד מי השחקן הבא שייכנס לנעלי הדמות האייקונית. ההכרזה צפויה מתישהו במהלך 2022, עם סרט חדש בנובמבר 2023 ככל הנראה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הולך לעיבוד: "הבחורים בסירה"

ג'ורג' קלוני על סט הצילומים של "משחקי שלטון" (2011)

"הולך לעיבוד" הוא טור חד פעמי, כנראה, על ספר שקראתי ועומד להפוך לסרט; איך אני חושב שייראה הסרט, מה אני מקווה לא לראות בו, ועל אלו חלקים מהספר בטח יוותרו.
בטור הראשון (ואולי האחרון) אעסוק בספר העיון "הבחורים בסירה" מאת דניאל ג’יימס בראון, שפורסם ב-2013 והצליח מאוד בארצות הברית.

קל מאוד לראות את הספר הזה הופך לסרט. הוא מגולל את סיפורו של עני מרוד שמוצא את מקומו בין בחורים ממשפחות טובות, שבזכות יכולתו הספורטיבית ועקשנות בריאה מתברג לנבחרת ארצות הברית שנשלחה להתחרות באולימפיאדה. ג'ורג' קלוני מביים את הסרט שנוכל לראות בסוף 2022 או יותר סביר שב-2023. גרסה קודמת של התסריט כתב כריס וייץ (שהיה מועמד לאוסקר על התסריט המעובד של "רווק פלוס ילד", שהוא גם ביים) כשקנת' בראנה אמור היה לביים את הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לכבוד "לא זמן למות": על חמשת סרטי ג'יימס בונד בכיכובו של דניאל קרייג

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

ההתרגשות לקראת הבונד החדש "לא זמן למות" היתה אצלי בשיאה בימים האחרונים. אם הייתם אומרים לי לפני עשר שנים שאני כל כך אתרגש ושאשב עם בני לראות בשלושה ימים את ארבעת הסרטים הקודמים בסדרה, הייתי אומר שזה מופרך כמעט כמו הסרטים המדוברים. סרטי בונד מעולם לא עניינו אותי במיוחד. ראיתי לא מעט, אבל בעיקר בבית ולא בקולנוע.

מתישהו בתחילת העשור הקודם משהו גרם לי לרצות לקרוא את הספרים של איאן פלמינג. הספר הראשון, "קזינו רויאל", היה הפתעה מהנה כל כך, שגמעתי ברצף את כל 14 הספרים. כשאכתוב על הספרים אתרכז בכאבי על ההידרדרות של הדמות לקראת סוף הסדרה, אבל כיצירה כוללת אני מאוד אוהב את הספרים ועל דמותו של בונד אני מת.

ג'יימס בונד של פלמינג דומה בהרבה לגיבורי ספרי הבלש הפרטי של צ'נדלר מאשר לדמות הקולנועית שלו לאורך השנים. בונד של הספרים קשוח, אלים, בעל חוש הומור יבש ומתאהב סדרתי.

לאחר קריאת הספרים החלטתי לצפות בכל סרטי בונד. הבנתי מיד שגם אם הסרטים הראשונים נאמנים מבחינה עלילתית לספרים, בונד עצמו לא דומה לדמות שהתאהבתי בה, אלא לדמות אליה הפך בספרים המאוחרים יותר. דמות שהיתה לי קשה. בכל זאת, נהנתי מהסרטים של קונרי ודלטון. נהנתי הרבה פחות מאלו של ברוסנן ומור. כשהגעתי לסרטים עם דניאל קרייג פתאום, בפעם הראשונה, התאהבתי בסדרה. בעיני דניאל קרייג הוא בונד מושלם. אני די משוכנע שפלמינג היה אוהב אותו מאוד.

התלונה הגדולה ביותר של אנשים לקרייג ולסרטים שלו היא שזה לא ג'יימס בונד. לפחות לא מה שהם היו רגילים אליו. הם צודקים, וכמה טוב שזה קרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

חיבוקים בלתי נשכחים בקולנוע

"אדומים". דיאן קיטון, וורן בייטי.

חיבוק משמעו "שלום, התגעגעתי" או "להתראות, אני עוזב". מתחבקים כששמחים, כשמחפשים נחמה, בדרך כלל ללא מילים, כי הכול מובע בחיבוק ובפנים. לפעמים זה מגיע אחרי חיפוש ממושך, ובכל המקרים הבאים בצורה מרגשת, נכונה ובלתי נשכחת.
זו אינה רשימה של כל החיבוקים הטובים ביותר אי פעם בתולדות הקולנוע, כי אני כמעט לא מציין פה סרטים שאני לא אוהב ובטוח שכחתי כמה. באמצע גם הכנסתי חיבוק אהוב עליי מפרק של סדרת טלוויזיה.
ואתם מוזמנים להוסיף בתגובות על חיבוק(ים) שאהבתם במיוחד מסרטים אחרים, כאלה שהחיבוק ולא הנשיקה (עם או בלי הצהרת האהבה) הוא העיקר.

"הבלתי אפשרי" (2012)
צונאמי מכה בתאילנד ב-2004 ומפריד משפחה. בעל (יואן מקגרגור), אישה (נעמי ווטס) ושלושת ילדיהם (הבכור הוא טום הולנד, ספיידרמן הנוכחי) מחפשים זה את זה. מרגש עד דמעות גם בלי לדעת שזה מבוסס על סיפור אמיתי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

וינונה ריידר לנצח

הופעותיה של וינונה ריידר בסרטים ובסדרות. מימין: "מלכות הכיתה", "המספריים של אדוארד", "נערה בהפרעה", "נשים קטנות", "דברים מוזרים".

באוקטובר תחגוג/תציין וינונה ריידר את יום הולדתה ה-50 (את תגובתה לציון הדרך לא הצלחנו להשיג), וזאת סיבה מעולה להתחקות אחרי הקריירה וחייה הבלתי יציבים של אחת הכוכבות הצעירות הגדולות ביותר של שנות ה-80. היא זכורה בעיקר מהסרטים של סוף שנות ה-80 ושנות ה-90, ולקהל צעיר היא האמא מהסדרה על הילדים ב"נטפליקס", "דברים מוזרים" (Stranger Things). הסדרה מתרחשת בשנות ה-80 והיא כולה מחוות לסרטים של העשור שבו ריידר הפכה לכוכבת.

שמה האמיתי הוא וינונה הורוביץ, ובגיל 15 השתתפה ב"לוקאס", סרטה הראשון, עם קורי היים וצ'רלי שין. היים, שנולד ב-1971 כמו ריידר, מת ב-2010 בגיל 38 אחרי שאיבד את כל כספו והסתבך עם סמים. שין השתתף בסרטים "פלאטון" ו"וול סטריט" והתפרסם כמו אביו מרטין שין, כיכב בסדרה "שני גברים וחצי", והתרסק גם הוא בשל סמים ושתייה.

בשנים 1990-1988 הופיעה בשבעה סרטים, כולל "נערי 1969" עם רוברט דאוני ג'וניור (סמים, ישיבה בכלא), ובזכותם מיליוני אנשים בכל העולם התאהבו בה. ב"ביטלג'וס" של טים ברטון היא היתה לידיה, נערה שלא ראו הרבה כמוה בקולנוע לפני כן, והיום היו מקטלגים אותה כגותית או אימו אבל אז היא היתה מקורית ואמינה, ולמרות הלבוש השחור וההומור התואם היא היתה מקסימה וכובשת גם מול הדמות הנהדרת והפרועה של ביטלג'וס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לקראת טקס פרסי האמי: קטגוריית עיצוב הפתיח

"משחקי הכס".

אחת מהקטגוריות הרבות בפרסי האמי, שמחולקת באחד משני הערבים המקדימים לטקס שמשודר בשידור חי, היא קטגוריית עיצוב הפתיח. פעם לכל סדרה (גם הקומיות) היה פתיח בן כדקה עם קטעים מפרקים קודמים ושיר קליט. גם את זה שינתה "סיינפלד" חסרת הפתיח. עם התקצרות משך הפרקים (מעשרים וחמש דקות לעשרים!) העדיפו להוריד את הפתיח. עם זאת, בסדרות דרמה נותרו ברובם הפתיחים ובקטגוריה מועמדים גם סרטי טלוויזיה, מיני סדרות וספיישלים.

פתיח טוב משרה את האווירה והמקום של הסדרה ("טווין פיקס" ו"דם אמיתי", למשל) או הקדמה ("הנסיך המדליק מבל אייר" ו"נני", למשל). ואפשר להיות יצירתיים מאוד. הקטגוריה קיימת מ-1976 ויש גם קטגוריה נפרדת למוזיקת הפתיחה, שהולכת למלחין הפתיח (הוא יכול לזכות רק על העונה הראשונה, בעוד יש סדרות שמשנות את הפתיח ויכולות להיות מועמדות שוב ושוב).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »