סרטו של עומר שרגאווי, "לך לשלום ג'מיל" אמנם צולם בדנמרק, אך אין בו סימנים לכך שהוא מתרחש בעיר מערבית. כדי לעורר ענין בסרט של הבמאי הערבי, החליטו מפיצי הסרט, "לב סרטים ובתי קולנוע", לצאת בקמפיין בערבית בלבד בעיר תל אביב על מנת למשוך את הקהל העברי דווקא.
הסרט מציג את הדילמה הקשה של ג'מיל, מוסלמי שאמו נרצחה על רקע שנאה קדומה ומאבקים אלימים בין הסונים והשיעים. ג'מיל חי על פי קודים של מסורת עתיקת יומין, שמחייבים אותו לנקום את מות אימו, אך הנקמה רק תחריף את מעגל הדמים ותגרום למותם של חפים מפשע נוספים.
ההחלטה של לב לפרסם את הסרט בערבית בלבד בתל אביב מעלה בי ספקות גדולים לגבי הצלחתו. אמנם תל אביבים נתפשים כליברלים יותר ואולי שמאלנים יותר (בלי להיכנס לפוליטיקה), אבל מטרתו של קמפיין היא למשוך את העין – לגרום לצופה פוטנציאלי לשים לב לסרט. אני מאמין שאנשים שלא יודעים לקרוא ערבית פשוט ידלגו עם עיניהם מעל הפוסטרים בערבית שיוצגו בעיר, ומשום שהפוסטרים בערבית הם הפוסטרים היחידים שיוצגו בתל אביב – מטרת הקמפיין תתפספס. שילוב הולם בין השפה העברית לשפה הערבית על פוסטר הסרט היה מושך הרבה יותר את העין של מי המתעניין בסגנון.