קלאסיקה מהעבר: קזבלנקה

האמפרי בוגרט עם אינגריד ברגמן. מתוך קזבלנקה.

הנה הגיע הרגע שמדור הקלאסיקה שלי יגיע לסרט הרומנטי של כל הזמנים: "קזבלנקה" מ-1942. להסביר למה "קזבלנקה" הוא סרט קלאסי זה כמו לנסות להסביר למה השמיים הם כחולים. אין באמת הסבר, זו פשוט אקסיומה ברורה לכל. עם זאת אני אנסה להגדיר מדוע גם מי שלא ראה את הסרט עד היום, שמע אינספור ציטוטים ורפליקות מסרט הפולחן הזה. רבות נכתב על קזבלנקה – ספרים שלמים אפילו – ואיש לא הבין מהו סוד הקסם שכנראה לא יאבד אף פעם. יכול להיות שמה שמושך צופים לסרט הזה גם ב-2010 נובע בעיקר מכך שיש פה שני כוכבים מצויינים כמו האמפרי בוגרט ואינגריד ברגמן.

מה שעוד יותר מעניין ב"קזבלנקה" (ואולי משום כך המשחק בסרט נחשב לכל כך אותנטי) נובע מהעובדה שעד לרגעים האחרונים של הסרט בוגרט וברגמן לא ידעו עם מי תעלה ברגמן במטוס בסיום. עוד סיטואציה מעניינת בסרט נבעה מכך שכולו צולם באולפן. הסרט נעשה הרי בזמן מלחמת העולם השנייה ובשל איסור לצלם בשדות תעופה בשעות הלילה באותה תקופה, הבמאי הנהדר של הסרט מייקל קורטיז נאלץ להיות יצירתי ומתחכם ביחס לתקופה: הוא יצר מודלים מוקטנים של מטוסים בתוך בימת אולפן וכדי ליצור רושם שאכן מדובר במטוסים אמיתיים וגדולים לקחו אנשים קטנים להלך ב'מתחם האווירי'.

הסרט מתאר את סיפור האהבה הבלתי אפשרי של ריק ואילזה שמתהווה על רקע המלחמה הנוראית בהיסטוריה. בתוספת נכבדת של סיפור מסגרת על מחתרות, נאצים והרבה עניינים אחרים אפשר להגדיר אותו כדרמה רומנטית מלחמתית שאומרת: חברים, אם חשבתם שאהבה זה דבר קשה, שהיא עומדת על תילה לבדה, חכו ותראו מה קורה לה בעיתות מלחמה. גיבור הסרט, ריק (בוגרט), אמריקאי שגלה לקזבלנקה בעקבות הסתבכויותיו כלוחם חופש בעברו פותח במקום בית קפה ולמרות שחייו נראים נוחים להפליא, אפשר להבין שמשהו מעיב על קיומו העכשווי. אל בית הקפה שלו מגיעים כולם: פקידי ממשל של הקולוניה הצרפתית, גרמנים נאציים ובעצם כולם. לא בכדי המחזה עליו התבסס הסרט נקרא: "כולם באים למועדון של ריק". אני נוטה לחשוב שכולם באים לריק בגלל שיש לו שם מאורת הימורים לכל המשוגעים לדבר ופסנתרן שחור בשם סם שהוא ללא ספק מהטובים שבטח יש שם בקזבלנקה אוהדת הדרבוקות. באחד הימים נכנסת לבית הקפה אילזה (ברגמן) וכאשר ריק רואה אותה הוא מופתע מאד לגלות שהיא נשואה לגבר אחר בשם ויקטור לאזלו (פול הנריד), לוחם מחתרת נועז מצ'כוסלובקיה שרוצה לעזוב את קזבלנקה ולחזור לשורות המאבק בנאצים.

מתוך קזבלנקה.

אילזה מגיעה לבית הקפה כיוון שהיא שומעת שיש במקום אשרות מעבר מאירופה לארצות הברית. ריק קיבל את אשרות המעבר למשמורת מפושע זעיר בשם אוגראטה שחשש כי יתנקשו בחייו בעקבות גניבתם. אוגראטה המסכן אכן נרצח כבר בתחילת הסרט, אולם האשרות היקרות מפז נותרות אצל ריק. אילזה מתחננת בפני ריק שימכור לה ולויקטור את האישורים, אולם נראה שהוא לא מוכן לעשות את זה. כעת מתבררת סיבת המלנכוליה של ריק: לו ולאילזה היה רומן בעבר והיא בכלל לא סיפרה לו שהיא נשואה. אילזה מסבירה שלא ידעה שויקטור חי ושבאמת לא ניסתה להטעות אותו. מערכת היחסים ביניהם הולכת ומסתבכת והאהבה הבלתי אפשרית הזאת תביא את ריק להכרעה בין האהבה שלו לאילזה לבין המעשה הנכון.

הסרט זכה ב-1943 בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר וכבר בתקופה שהוקרן זכה לשבחים רבים. הבימוי של מייקל קורטיז, הדיאלוגים, המשחק והכימיה בין השחקנים, שהיא די מובנת מאליה כשמדובר בכוכבים אטרקטיביים שכאלה שבו את הצופים כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת ועדיין ממשיך להקסים את כולנו גם במאה ה-21. נסו להיזכר כמה פעמים נתקלתם במשפט: "play it once, Sam, for old times sake" (נגן זאת רק פעם אחת, סאם, לזכר הימים הטובים), או "Here's looking at you kid" (לחיי ההסתכלות עליך, ילדה), או "of all the gin joints in all the towns in all the world, she walks into mine" (מכל המקומות בכל הערים שבכל העולם, היא נכנסת לתוך שלי), או מהאהובים עלי: "Louis, I think this is the beginning of a beautiful friendship" (לואיס, אני חושב שזו תחילתה של ידידות נפלאה).

"קזבלנקה" הוא סרט קלאסיקה קולנועית, שהולך ללוות אותנו כמאמר המפרסם, שכתב את הפרסומת למסטיק "מאסט" שצועק: "נצח". כדי שמי שכבר ראה את הסרט יוכל להנות מאחד הטייק אופים המשעשעים שנעשו לו אני ממליצה לצפות בלינק המצורף, שנקרא "carrot blanca", בו באגס באני וחבריו נותנים כבוד לקלאסיקה.

אל תשכחו אף פעם שהגורל מחכה לכם בקזבלנקה:

"קזבלנקה"
ארה"ב, 1942
102 דקות.
בימוי:
מייקל קורטיז
תסריט:
מורי ברנט (מחזה)
ג'ואן אליסון (מחזה)
שחקנים:
האמפרי בוגרט
אינגריד ברגמן
פול הנריד