מרלון ברנדו עם ויויאן לי. מתוך חשמלית ושמה תשוקה.
"חשמלית ושמה תשוקה" מ-1951 הוא כנראה הסרט הקלאסי המשפיע ביותר שאפשר לחשוב עליו. העניין המהותי בסרט והסיבה שאני יוצאת כאן בהכרזה נרגשת שכזו נובעת מכך שבדיוק כמו "קזבלנקה", "חלף עם הרוח", "שדרות סאנסט" ורבים וטובים אחרים, גם על "חשמלית ושמה תשוקה" יש רפליקות ידועות ומצוטטות, שבין אם ראיתם את הסרט או לאו, נתקלתם בהן בשלב כזה או אחר בחיים. הצעקות של סטנלי בסרט: "סטללללללללללה" הן לא המצאה של ג'רי סיינפלד וכאן תוכלו לראות כיצד מרלון ברנדו (האיש וה"סנדק") הוא זה שהתחיל את הכל. "חשמלית ושמה תשוקה" הביא לקולנוע ההוליוודי סיפור מרגש על אישה (ויויאן לי המוכרת ביותר כסקרלט או'הרה מ"חלף עם הרוח") שמציגה התמודדות נשית בעולם בו אין אף אחד שיאהב אותה ויבין אותה וכל שנותר לה הוא לסמוך על אנשים זרים טובי לב.
הסרט מבוסס על המחזה זוכה פרס הפוליצר של המחזאי המוכשר טנסי וויליאמס והעיבוד שלו לקולנוע נשאר ברובו נאמן למקור. על כס הבימוי הושם איליה קאזאן אחד הבמאים הטובים ועם זאת אחד מהשנויים במחלוקת (יתכן שהשילוב בין כשרון לשערוריות מנביט פשוט במאים טובים יותר- עיינו ערך מר רומן פולנסקי). קאזאן זכה למוניטן השלילי שלו בתקופת 'ציד המכשפות' של ועדת מקארתי בארה"ב. הועדה פעלה כנגד פעילות קומניסטית באמריקה אותה היא הגדירה כמסוכנת, בלתי ראויה וכזו שמעמידה את הנאמנות למדינה בספק. כחלק ממסע הטיהור נגד הפעילים האדומים, הועדה גם ערכה בירורים על התעשייה ההוליוודית שהיתה רוויה כמובן בהשפעות שמאלניות. על מנת להמשיך בעבודתו קאזאן מסר לועדה שמות של עמיתיו, שהועלו לחקירה ואף איבדו את משרותיהם בעקבות מסקנותיה. רבים לא סלחו לקאזאן על המעשה והאשימו אותו בחוסר סולידריות עם חבריו למקצוע וגם כשהופיע בטקס האוסקר 1999 על מנת לקבל פרס על מפעל חיים, היו בקהל מי שמיאנו למחוא לו כפיים. אחרי כל הפרשה העגומה הזו קאזאן עשה את סרטו, "חופי הכרך" ב- 1954 (בהחלט שווה צפיה), שגם בו מככב מרלון ברנדו, כמניפסט הגנה שאומר כי הלשנה היא לא בהכרח דבר רע ולעיתים אין שום ברירה אחרת.
"חשמלית ושמה תשוקה" מתאר את סיפורה של בלאנש (לי), המגיעה לניו אורלינס כדי לבקר את אחותה סטלה (קים האנטר), שהתחתנה לא מכבר עם סטנלי קובלסקי (ברנדו). הביקור של בלאנש לא ממש מוצא חן בעיני סטנלי, איש אלים, פרימטיבי ואגרסיבי מאד, שלא ממש מקבל אותה בסבר פנים יפות. סטלה מנסה לגרום לבלאנש להרגיש בבית, למרות שהגברת ודרישותיה מוציאות אותה קצת מהכלים. סטלה מרחמת על בלאנש ויודעת שהיא חייבת לעזור ולתמוך בה בעיקר מול סטנלי. בין בלאנש לסטנלי נוצרת איבה הולכת וגוברת וכאשר הלה מגלה על נכס משפחתי שירד לטמיון, הוא מוכרח לדעת למה בלאנש הגיעה, מה קרה לירושה של סטלה ומה בלאנש מסתירה מהם. ככל שהזמן חולף, המשולש הלא שיגרתי הזה ביניהם מגיע לתווים צורמים ולסוף טרגי שהוא אחד מהזכורים והטובים בתולדות הקולנוע.
מרלון ברנדו עם ויויאן לי. מתוך חשמלית ושמה תשוקה.
אני חייבת להודות שבכל צפייה בסרט אני מזילה דמעות על גורלה של האישה המסכנה הזו שעוד מנסה לשמור על פאסון, נעורים וויטאליות כי היא לא מוכנה לשום דבר אחר ובטח לא רוצה שידעו כמה חייה הפכו לקשים מנשוא. ברנדו ולי הם שני הפכים במראה (השרירי שלו והשברירי שלה) והליהוק שלהם בתפקידים הללו פשוט מנציח את המיתוס של היפה והחיה. הסרט הזה העמיד את ברנדו בשורה אחת עם הכוכבות וסלל את דרכו כשחקן מבטיח ואילו לי שהיתה כבר דיווה קולנועית באותן שנים, נחקקה לנצח בזכרוננו כבלאנש דאבווה שגילמה בסרט.
קאזאן העביר בסרטו את הפסיכולוגיה של בימת התיאטרון למדיום הקולנועי בדיוק כמו שהתכוון המשורר. באמצעות דירה קטנה על גבול הקלסטרופובית ואווירת שכונת העוני המוצגת בעזרת תאורה זעומה ופסקול שמקנה אווירה דכאנית וקשה הקשורה קשר ישיר לשלטונו של קובלסקי, ממחישים ומציגים את הסיפור של ויליאמס בצורה מופתית. הסרט מעניק סיפור ראוי על דיכוייה של האישה. בסיום הסרט מוצגת אפשרות זעירה לאופטימית כאשר תהיינה כאלה שתצלחנה לעמוד על שתי רגליהן ולהמשיך הלאה וכדי לא לגרור ספוילרים מיותרים עדיף שתראו בעצמכם על מה אני מדברת.
הסרט קיבל 12 מועמדות לאוסקר של אותה שנה ואף זכה ב-4 מתוכן. כמובן שהאנטר ולי צמד האחיות זכו לכבוד הגדול בזכייתן על תפקידן הנהדר כאן. דמותה של בלאנש דבוואה היא דמות קולנועית שלא תשכח במהרה ואני בטוחה שתשמרו לה מקום בליבכם לעוד שנים רבות. צופה אחד מסוים (אולי שמעתם עליו), פדרו אלמודובר, ראה את הסרט והוקסם כל כך, שבסרטו המצוין מ-1999 "הכל אודות אמא", הוא מחייה את דמותה של בלאנש על בימת התיאטרון דווקא ומעניק לה כבוד רב. לא רק ש"פומה" מגלמת את בלאנש כשחקנית בהצגה בתוך הסרט גם שאר הדמויות בסרט מושפעות מאותה דמות נשית בצורה נחרצת. כולי תקווה, שכל אחת שתראה את הסרט תיקח את בלאנש איתה בכל דרך שתלך כדוגמא של נשיות נוגעת ללב.
נפרד במילותיה של דמותה של בלאנש עצמה – עצובות ונוגעות ללב בדיוק כמו שהיא יכולה לנסח:
And then the searchlight which had been turned on the world was turned off again and never for one moment since has there been any light" that’s stronger than this—kitchen—candle.”
חשמלית ושמה תשוקה
ארה"ב, 1951
בימוי:
איליה קאזאן
תסריט:
טנסי וויליאמס
אוסקר סול
שחקנים:
ויויאן לי
מרלון ברנדו
קים האנטר