"אני עדיין כאן". פרננדה טורס.
"אני עדיין כאן" של הבמאי הברזילאי וולטר סאלס ("דרום אמריקה באופנוע") עוסק בדיקטטורה ששלטה במדינתו לפני כ-50 שנה וההארה ההיסטורית הזאת היא מעלתו העיקרית, כיוון שמבחינה אמנותית וקולנועית הוא לא מחדש דבר והולך על בטוח.
העלילה מתרחשת בתחילת שנות השבעים, בזמן שהדיקטטורה הצבאית שלטה במדינה, ועוסקת בסיפורו האמיתי והטראגי של הפוליטיקאי רובנס פאייוה.
באותה תקופה המדינה סבלה מחסור יציבות קיצוני, כאשר ארגוני שמאל ניסו לערער את שלטון הגנרלים באמצעות חטיפות של דיפלומטים זרים והממשלה מצידה פנתה לאמצעים קיצוניים יותר ויותר כדי לשרוד, כשבינואר 1971 נחטף פאייוה מביתו על שפת חוף הים של שכונת לבלון בריו דה ז'אניירו, שבה התגורר ביחד עם אשתו יוניס וחמשת ילדיהם.
"אני עדיין כאן". סלטון מלו.
בעקבות החטיפה של הבעל, גם אשתו ואחת מבנותיהם, אליאנה, נחטפים. הבת מוחזרת לביתה לאחר יום אחד ואילו האם משוחררת כעבור 11 ימים נוספים, אולם הבעל לא חוזר, הרשויות מכחישות כל מעורבות והאישה מנסה לחקור בעצמה ולגלות מה עלה בגורל בעלה.
ברזיל היא המדינה הגדולה ביותר ביבשת דרום אמריקה והחמישית בגודל שטחה בעולם כולו ועדיין, רוב האנשים, לפחות בישראל, מודעים למשטר הדיקטטורי ששלט בארגנטינה, צ'ילה ומדינות נוספות באזור בתקופה ההיא, אבל משום מה פחות מודעים לעובדה שגם ברזיל נשלטה על ידי חונטה צבאית החל משנת 1964 וכלה ב-1985. גם היא הייתה אחראית להעלמותם והרצחם של עשרות אלפי מתנגדי משטר ולכן יש לסרט חשיבות בעצם חשיפת ההיסטוריה האפלה של ברזיל שהרבה אנשים לא מכירים.
"אני עדיין כאן". פרננדה טורס, סלטון מלו.
אולם מעבר לחשיבות חשיפת הנושא הלא מאוד מוכר שלו, השאלה היא האם הסרט טוב? ישנן בסרט נקודות אור חיוביות, כמו המשחק הטוב והאפקטיבי של הצוות ובעיקר של פרננדה טורס, שמגלמת את יוניס פאייוה (וכדאי לציין, שלקראת סוף הסרט, באפילוג שעלילתו מתרחשת בשנת 2014, מי שמגלמת את יוניס המבוגרת היא פרננדה מונטנגרו, אמה של טורס במציאות, בת ה-95), וכמוהו הבימוי המאופק שלא מתפתה לגלוש למניפולציות זולות.
בתור ישראלי, הסרט גם שיקף עבורי את החשש מהמצופה לי בעתיד הקרוב והרחוק, בצל עליית הפופוליזם בעולם כולו בישראל בפרט, פופוליזם שבתורו עוזר לעליית שמאל קיצוני וימין קיצוני לשלטון במדינות רבות, דבר שמערער את הסדר העולמי המוכר.
"אני עדיין כאן". פרננדה טורס.
אולם, כשאני נזכר בסרטים עם תמות דומות לסרט זה, כמו למשל "בוקר טוב לילה" של מרקו בלוקיו משנת 2003, או אפילו "5 בספטמבר" הטרי, ואני תוהה מדוע הם ריתקו אותי הרבה יותר ומצאו יותר חן בעיניי, התשובה היא, כנראה, הבחירה הז'אנרית של היוצר. באותן שתי יצירות, שניתן לשייכן לסוגת המתח, הטון הדומיננטי היה של קלסטרופוביה ודחיפות, ואילו סרטו של סאלס הוא יותר מלודרמה שעוסקת בעולמה של המשפחה בצל היעלמות האב, כשהתסריט עוסק בעיקר בפרוצדורות יבשות של המנגנונים המשפטיים בברזיל, או מנגד, בעלילות המשפחה לאחר החטיפה.
דירוג: 
אני עדיין כאן (ברזיל, צרפת, 2024)
בימוי: וולטר סאלס | תסריט: מורילו האוזר, היטור לורגה, מרסלה רובנס פייבה | משחק: פרננדה טורס, פרננדה מונטנגרו, סלטון מלו, אוטביו לינהרס | מוסיקה מקורית: וורן אליס
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-20.02.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: