"מעבר לגיהנום".
"מעבר לגיהנום" של הבמאי ואמן המולטימדיה הצרפתי, קווארקס, עוסק בעולם הבא, או ליתר דיוק, בגיהנום – ואין דבר שממחיש טוב יותר את הגיהנום מאשר הסבל והיסורים שהיוצר מעביר בו את הקהל שהגיע לצפות בסרטו.
נתן מתעורר ומוצא את עצמו שרוע על הכביש כשלצדו מכוניתו המרוסקת. הוא מודה למזלו הטוב על כך שלא נהרג בתאונה ושיצא לחלוטין ללא פגע. לפתע הוא פוגש בדניאל, רוכב האופנוע שבו התנגש עם מכוניתו וגם הוא לא נפגע בכלל. האחרון סבור שהסיבה ששניהם לא נפגעו בתאונה היא בגלל שהם מתו. נתן לא מוכן לקבל זאת, אבל נאלץ להתמודד עם האמת המרה לאחר שהוא מוצא את גופתו מוטלת בתוך המכונית ההרוסה.
במהרה מופיעות בפניהם שתי דלתות, מתוך האחת בוקעים צלילים נעימים שרק דניאל מסוגל לשמוע ומתוך השניה בוקעים צרחות שרק נתן מסוגל לשמוע וכך הם מבינים שדניאל נידון לחיי נצח בגן עדן ואילו נתן לחיים בגיהנום, כיוון שהרג את אישתו שהייתה במצב רפואי סופני.
שני הגברים לא ממהרים לעבור בדלתות שנפתחו עבורם, ממשיכים לשוחח ולהתווכח ולאחר זמן מה, כשדניאל מנסה סוף כל סוף, לעבור בדלת שמוליכה לגן עדן, הוא לא מצליח משום מה וגם המוזיקה לא נשמעת יותר. לפתע מופיעה ילדה קטנה בשם אליס וניגשת לברר אם הם יודעים איפה ההורים שלה. דניאל נזכר שהוא ראה אותה בכביש לפני שהתרחשה התאונה שהרגה אותו. הוא מבין שכנראה דרס אותה משום שהיה בגילופין וכעת הדרך לגן עדן כבר לא פתוחה בפניו.
משלא נותרת להם ברירה אחרת, שני הגברים נכנסים בדלת שמוליכה לגיהנום וכאן הסרט עובר בבת אחת מז'אנר "הקומדיה השחורה" לז'אנר האוונגרדי נסיוני כשמבחינה תוכנית, שארית הסרט מתמקדת בסיפורם של שוכני הגיהנום ולמה הגיעו אליו.
כאמור, מדובר בסרט שיש לו שני חלקים מבחינה סגנונית ותוכנית שמאוד נבדלים זה מזה. שונים עד כדי כך שבאמת ובתמים התחלתי לחשוש שמא הסרט התחלף לי באמצע לסרט אחר. בעוד שהחלק הראשון הוא סביר לצפיה, אף כי אין בו שום רעיון מקורי שטרם פגשתיו באינספור סרטים/ספרים/תוכניות טלויזיה, הרי שהחלק השני הוא ממבו ג'מבו מוחלט. קשה לצופה הממוצע שלא ללכת לאיבוד בין עלילות שאין בינהן קשר ושמוגשות לצופה באופן לא ריאליסטי ולא כרונולוגי, גדושות בסימבוליזם תיאולוגי ובסצינות גראפיות קשות לצפיה.
מבחינה תמאטית המצב גרוע אף יותר, כי אני לא מוצא בסרט שום אמירה מעבר למשיכה הניכרת של היוצר לדם, סבל וכאב. סבל לשם סבל, בלי שום גאולה נראית באופק, בדיוק כמו הנשמות שנידונו לחיי נצח בגיהנום, ללא תקווה.
"מעבר לגיהנום".
ומה שגרוע ומקומם אף יותר הוא החטאים שבגללם נידונו אותם נשמות לגיהנום. לא רצח מדרגה ראשונה או אונס, אלא בן אדם שביצע המתת חסד לאשתו הסופנית, ילדה בת 9 עם מחלת נפש קשה שהגיעה לגיהנום רק כי היא לא מבינה את מה שהיא עושה ועוד ילדה שהתאבדה כי הציקו לה בבית הספר. כלומר מבחינת היוצר, החטאים הגרועים ביותר לדעתו ועל פי סרט זה הם גאולה של אדם סופני מיסוריו, טירוף הדעת והתאבדות.
בשורה התחתונה, הסרט דורש ריכוז ומאמץ מסויים על מנת לצלוח אותו ובסופו אין שום תמורה למאמץ שהושקע בו. היצירה לא כוללת שום חזון קוהרנטי ולכן ניתן לתהות האם לא עדיף לאותו קווארקס לחזור ליצירת עבודות מולטימדיה, כי הדבר היחיד שכן עובד בסרט הוא הצילום שמצליח לייצר כמה פריימים מרשימים ויפים.
כמו כן ראוי לציון כי שם הסרט בשפת המקור הוא "פנדמוניום", שהוא מקום התכנסותם של מלאכי הגהינום ביצירתו של ג'ון מילטון "גן העדן האבוד" שנכתב במאה ה-17. חיבור פואטי זה כולל עשרה כרכים ונחשב פורץ דרך מבחינה תיאולוגית ופילוסופית וחבל שהמשמעות הזאת הולכת לאיבוד בתרגום הגנרי של שם הסרט לעברית.
דירוג: 
מעבר לגיהנום (צרפת, 2023)
בימוי: קווארקס | תסריט: קווארקס | משחק: הוגו דילון, ארבן בג'רקטרה, מאנון מיינדיוויד, קארל לפורה, אופליה קולב, סידוול וובר, אלבין ג'נסן | צילום: קולין וונדרסמן
הפצה: קולנוע חדש, החל מה-30.01.2025 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: