"לה קוצ'ינה".
"לה קוצ'ינה" של אלונסו רואיזפלאסיוס המתרחש במזללה ניו יורקית טיפוסית שממוקמת בטיימס סקוור, עוסק בפרשת היעלמותו של סכום כסף מהקופה של המסעדה, אולם הוא לא באמת מציב את הפרשה המטרידה במרכז יצירתו, אלא משתמש בה כעוגן עלילתי בודד כמעט, סוג של תירוץ, בסרט שנמשך יותר משעתיים, על מנת לדון ביחסים בין הנציגים של התרבויות השונות שמאכלסות את המיקרוקוסמוס שהוא המסעדה, מה שעלול לייגע את הצופים.
פדרו (ראול בריונס) ההיספני, הלא חוקי, שעובד במסעדת "הגריל" כטבח, מנהל מערכת יחסים עם ג'וליה (רוני מארה) האמריקנית הבלונדינית שעובדת במקום כמלצרית, בזמן שהוא מחכה שרשיד, בעל המסעדה (עודד פר) יסדר לו מסמכים שיסדירו את מעמדו בארה"ב, כפי שהבטיח.
"לה קוצ'ינה".
בין לבין הוא צריך לחנוך את אסטלה הצעירה, מהגרת נוספת, שרק הצטרפה לאחרונה לצוות העובדים, ולהזהר לא לריב עם העובדים האחרים כפי שהוא נוהג לעשות בדרך כלל, כדי להמנע מלהסתכסך עם השף שהזהיר אותו שאם לא ישפר את דרכיו הוא יעוף מהמסעדה.
הסרט שמצולם בשחור לבן, מסוגנן מאוד וכולל סצינות מסוימות בצבע וגם סצינות וואן שוט ארוכות במטבח ואלמנטים נוספים שצועקים "אני סרט עם סגנון". הבעיה היא שהסרט הוא סרט עם סגנון בקטע "מגניב" ו"נכון" ולא בגלל שהסגנון הזה תורם במשהו להעשרת היצירה באופן מתוחכם.
"לה קוצ'ינה".
יש כאן גם נטיה לחקיינות- הסרט מצולם בניו יורק סיטי ועוסק במתחים בין גזעיים, אז היוצר לא התאפק וביצע סוג של מחווה/גניבה לסצינת הזהויות האיקונית והמופתית של ספייק לי ב"עשה את הדבר הנכון". והבמאי השוודי רובן אוסטלונד הוא השם הכי חם היום בקרב יודעי דבר עם שתי זכיות בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, אז עשו סצינה שתזכיר את סצינת ההקאות ב"משולש העצבות" – כולל תנודות המצלמה – למרות שאנחנו נמצאים במסעדה ולא ביאכטה בלב ים.
דרך אגב, אם כבר מזכירים את "משולש העצבות", אז עוד נקודת דמיון אחת שרואיזפלסיוס בטוח לא ביצע במכוון, אבל היא שווה אזכור, היא שבסרט ההוא היה לנו את זלטקו בוריץ' הקרואטי שמדבר בסרט במבטא שכל כך נשמע ישראלי, וכאן יש לנו את עודד פר, בתור בעל המסעדה, שמדבר, ובכן, במבטא שכל כך נשמע ישראלי (ומשחק די גרוע, למען האמת).
"לה קוצ'ינה".
"לה קוצ'ינה" היא יצירה דברנית וארוכה בעלת עלילה מינימליסטית מדי, שכוללת בעיקר התייחסות למקרה היעלמות הכסף כ-10 דקות בפתיחת הסרט ועוד 10 דקות בסופו. באמצע יש בעיקר סצינות דיאלוג ארוכות בנושאים של מתחים בין גזעיים (צוות המטבח כולל שחורים, היספאנים, אירופאים ואפילו מרוקאית אחת- אף אחד לא מקופח כאן), כשגם הדיאלוגים לא מעניינים או מקוריים במיוחד למעט בדיחה אחת בודדת שמסבירה למה גברים שחורים מעדיפים נשים לבנות- באמת הסצינה היחידה ששיעשעה אותי בזמן הצפיה.
דירוג: 
לה קוצ'ינה (מקסיקו, ארה"ב, 2024)
בימוי: אלונזו רואיזפלסיוס | תסריט: אלונזו רואיזפלסיוס, ארנולד וסקר | משחק: ראול בריונס, רוני מארה, אנה דיאז, מוטל ג'ין פוסטר, לורה גומז, עודד פר | מוסיקה מקורית: תומאס בריירו | צילום: חואן פבלו רמירז
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-07.11.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: