"מועדון הרוכבים". אוסטין באטלר, טום הארדי.
"מועדון הרוכבים" הוא כמו שחזור של סרט תיעודי לא טוב על חבורה של אופנועונים החל מ-1965. הסרט מבוסס על ספר עיון שיצא לאור ב-1967 ואם הסרט היה יוצא זמן קצר לאחר מכן, בין "הפרא" (1953) עם מרלון ברנדו ו"אדם בעקבות גורלו" (1969) המוזכרים שניהם בסרט, אז אולי היה בו עניין. זהו מבט על צורת חיים של אנשים מסוימים בעבר, בלי טיפת מתח דרמטי, נעדר כל חידוש ועם מעט מאוד עניין. יש גם מספר רגעים עם אלימות גרפית.
רוב הסיפור מסופר מנקודת המבט של קאת'י (ג'ודי קומר, "לעזוב את איב", שהיא טעות איומה בליהוק) שפוגשת את בני (אוסטין באטלר, "אלוויס"), חבר בכנופיית אופנוענים שמנהיגה הוא ג'וני (טום הארדי, "ונום", "האיש שנולד מחדש"). הארדי מתאים מאוד לתפקיד שלו ועושה את המיטב עם דמות מוגבלת שהיתה יכולה להיות מעניינת בהרבה. ג'וני נשוי ויש לו ילדים, אבל בקושי שומעים או רואים אותם. הוא מעדיף לשבת עם חבריו בברים, לשתות, לרכוב על האופנוע, לאיים על אנשים שפגעו במישהו מהחבורה שלו.
באטלר מספק את הסחורה כיפיוף השתקן שבכל רגע יכול להתחמם ולגרום למישהו לדמם. קומר לא מתאימה לתפקיד, כמו שאיימי אדמס שיחקה בסדר אבל לא היתה נכונה ל"פייטר" עם מארק וולברג וכריסטיאן בייל.
מסגרת הסיפור היא סדרת ראיונות שעורכת קאת'י עם צלם, מחבר הספר "מועדון הרוכבים", שאותו מגלם מייק פייסט ("סיפור הפרברים", "מתחרים") וגם לו אין ממש תפקיד מלבד להחזיק מיקרופון או מצלמה.
"מועדון הרוכבים". נורמן רידוס.
אנשי "מועדון הרוכבים" מקבלים שמות, את חלקם מגלמים שחקנים מוכרים, ביניהם שני שחקנים שאוהבים לשחק דמויות משונות משולי החברה (מודעים למראה שלהם): נורמן רידאס מ"המתים המהלכים" ומייקל שאנון, שחקן קבוע בסרטיו של ג'ף ניקולס, שכתב וביים את הסרט. אבל אין לדמוית האלה שום אישיות, שום דבר אישי, מיוחד, יוצא דופן, משעשע, עצוב, ייחודי או מעניין. וגם שלוש הדמויות המובילות מעוררות בעיקר אדישות.
קאת'י מתלהבת מבני, אך לא ברור על מה בנוי הקשר ביניהם, שיחות זה לא הצד החזק של בני או הסרט כולו. בשלב מסוים היא מספרת איך מצאו את מותם כמה מחברי הכנופייה, ואין שום סיבה שנחוש משהו כלפי הדמויות האלה כי הן בעיקר היו ברקע רוב הזמן. יש נשים שקאת'י מכירה דרך החבורה, חברות של אופנוענים, אך גם הן שם כמעט כמו ניצבות.
"מועדון הרוכבים". טום הארדי.
יש סיבה שצעירים על אופנוע עוררו תשומת לב בארצות הברית השמרנית של שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, לפני שילדי הפרחים הופיעו (קחו לדוגמה את הדמות של פונזי בסדרה "ימים מאושרים"). אין מזה דבר בסרט, הרקע לעלייה בפופולריות שלהם, השוני שלהם, החברה שממנה הגיעו, המשיכה במציאת אנשים כמותם בעלי אהבה משותפת.
ברקע יש שירים תקופתיים, בסוף יש תצלומים של האנשים האמיתיים שעליהם מבוססות הדמויות, הכול רגיל לגמרי, בלי טיפת השראה. אנקדוטה אחת נחמדה לא מספיקה לכמעט-שעתיים של סרט.
דירוג: 
מועדון הרוכבים (ארה"ב, 2023)
בימוי: ג'ף ניקולס | תסריט: ג'ף ניקולס | משחק: אוסטין באטלר, ג'ודי קומר, טום הארדי, מייקל שאנון, מייק פייסט, בויד הולברוק, נורמן רידאס | מוסיקה מקורית: דיויד ווינגו | צילום: אדם סטון
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-20.06.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: