"שנה טובה לאוהבים" – ביקורת: סרט שודים קצת אחר וטוב

"שנה טובה לאוהבים". לינו ונטורה, שארל ז'ראר.

"שנה טובה לאוהבים" הוא סרט שודים צרפתי משולב עם סיפור אהבה מ-1973. לינו ונטורה הנהדר ("מאה אלף מתחת לשמש", "צבא הצללים") מגלם את סימון, שמשתחרר מוקדם מהכלא ערב השנה החדשה, ומתכנן שוד תכשיטים בחנות בריברייה הצרפתית, יחד עם חבר שותף. הוא משתמש בתחפושת לאיש זקן, עם מסכות לטקס מקצועיות, והופך ללקוח קבוע של החנות וממציא סיפורים על אחות חולה. בדרך, מבלי להתכוון, הוא מתאהב בפרנסואה (פרנסואה פאביאן, מוד מ"הלילה שלי אצל מוד" ושני פרקים של "10 אחוז", שהגיעה השבוע לגיל 91), בעלת חנות לעתיקות הצמודה לחנות התכשיטים, ומחזר אחריה.

לפעמים נדמה שמערכת היחסים שנרקמת בין סימון ופרנסואה תפסה מקום גדול מהצפוי לתסריטאים ואף תפסה את מרכז הבמה באופן לא מתוכנן. את הסרט ביים קלוד ללוש (שיהיה בן 87 השנה ועדיין עובד), שידוע בעיקר כבמאי "גבר ואשה" (1966), ו"שנה טובה לאוהבים" לא רק פותח עם "גבר ואישה" – דמויות גם מדברות עליו בהמשך. "שנה" מתחיל ונגמר בשחור-לבן, ורוב הסרט בצבע.

"שנה טובה לאוהבים". לינו ונטורה, פרנסואז פביאן.

הקשר בין סימון לשותפו (שארל ז'רר, שהופיע בהמון סרטים של ללוש, בעיקר גילם דמויות בשם שארל או שארלו) מוצג יפה עם דיאלוגים מוצלחים והומור. בכל הדיאלוגים יש כנות ולא טקסט גימיקי או מתאמץ, כך גם הטייקים הארוכים, שבעיקר משתלבים טוב עם הרגעים הקצרים והעריכה שהביא איתה הגל החדש הצרפתי בסוף שנות ה-50. פה ושם יש רגעים קצרים מאוד ויפים של חלומות בהקיץ של סימון, דברים שהוא היה רוצה שיקרו. לא מאכילים את הצופים בכפית עם יותר מדי הסברים, ונהדר צילום המראה במונית כשסימון חושד שעוקבים אחריו.

בסרטי שודים תמיד יש מתח מובנה – ובשוד עצמו של "שנה טובה לאוהבים" אין מוזיקה, שיטה מוכחת שרבים משתמשים בה מאז "ריפיפי" (1955). בסרט הזה החלק האחרון מתרחק בכוונה מהקונבנציות (בעצם חוזר ומתמקד בסיפורם של סימון ופרנסואה) אבל יש בזה מעט אכזבה, לאו דווקא בגלל מה שקורה אלא באיך שזה מוצג.

"שנה טובה לאוהבים". אנדרה פלקון.

ג'ון ג'י. אבילדסן (במאי "רוקי" וסרטי "קרטה קיד") ביים גרסה באנגלית ב-1987 בכיכובו של פיטר פאלק (קולומבו, הסב ב"הנסיכה הקסומה"), שהיתה מועמדת לאוסקר לאיפור וקצרה בחצי שעה מהגרסה המקורית. לא צפיתי בסרט הזה, שבו פאלק מתחפש לאיש זקן וגם לאחותו (שסימון רק מזכיר ולא רואים אבל האמריקאים לא עמדו בפיתוי), אך אני משער שהסוף שונה מהגרסה הצרפתית, וזה עדיף.

דירוג:

שנה טובה לאוהבים (צרפת, איטליה, 1973)
בימוי: קלוד ללוש | תסריט: קלוד ללוש, פייר ויטרהובן | משחק: לינו ונטורה, פרנסואה פביאן, שארל ז'ראר, אנדרה פלקון | מוסיקה מקורית: פרנסיס לאי | צילום: ז'אן קולומב
לתפוס בטלויזיה וב-VOD