"קללת אבן העקרב הירוקה". הלן האנט, וודי אלן.
שם הסרט "קללת אבן העקרב הירוקה" באנגלית הוא The Curse of the Jade Scorpion, שמזכיר שמות של סיפורים בלשיים משנות ה-30 וה-40. אחרי כתוביות הפתיחה מופיע "1940" לבן על גבי שחור.
בשנות ה-70 וודי אלן כתב וביים את "אהבה ומלחמה", בשנות ה-80 את "קומדיה סקסית של ליל קיץ", "זליג", "שושנת קהיר הסגולה" ו"ימי הרדיו", בשנות ה-90 את "צללים וערפל", "קליעים מעל ברודווי" ו"מתוק ומשוגע", והנה כבר הסרט התקופתי הראשון שלו במאה ה-21, כשהבא אחריו הוא "קסם לאור הירח" (2014). "חצות בפריז" מתרחש גם בעבר אבל הוא מתחיל, נגמר והדמות הראשית שלו היא בהווה. שלושה מארבעת סרטיו האחרונים (2017-1014) הם סרטים תקופתיים; העבר משרת את אלן היטב, במיוחד בשנים האחרונות כי זה מאפשר לו להימנע מהכנסת מחשבים, טלפונים ניידים ושאר סימני קִדמה לסרטים שהדמויות הראשיות בהם אינן בנות 60 ומעלה.
CW בריגז (וודי אלן; ראשי התיבות של שמו הן היפוך של הבמאי ו.סי. פילדס, שהוזכר ב"מנהטן") הוא חוקר בחברת ביטוח מזה 20 שנה. במסגרת עבודתו איתר יצירה גנובה של פיקאסו. הוא שונא את בטי אן פיצג'רלד (הלן הנט, שנתיים אחרי ירידת הסדרה "משתגעים מאהבה"; ב-2000 שיחקה ב"מה נשים רוצות" עם מל גיבסון, "תעביר את זה הלאה" עם קווין ספייסי, "הנשים של ד"ר טי" עם ריצ'רד גיר ו"להתחיל מחדש" עם טום הנקס), מומחית להתייעלות שהגיעה לחברה חצי שנה לפני כן. בעלה לשעבר עזב אותה בשביל מישהי אחרת.
"קללת אבן העקרב הירוקה". הלן האנט, דן אקרויד.
מנהל החברה, כריס מגרוּדר (דן אקרויד, "מכסחי השדים"), נשוי ומנהל רומן עם בטי אן. בחברה עובדים גם אל (בריאן מרקינסון, השוטר ב"נוכלים בגרוש"), ג'ורג' (וואלס שון, בסרטו הרביעי מתוך חמישה של אלן) והמזכירה ג'יל (אליזבת' ברקלי, "הצלצול הגואל" ו"נערות שעשועים").
לכבוד יום הולדתו ה-50 של ג'ורג' הולכים העובדים למופע של וולטן (דיויד אוגדן סטיירס, בסרטו החמישי והאחרון של אלן), שמציג קטעים של קריאת מחשבות והיפנוזה. כמו פארו ב"אליס", אלן טוען שאינו ניתן להפנוט לפני שהוא נכנס לטרנס. (רשימת הסרטים של אלן עם קסמים והיפנוזה פה.)
"קללת אבן העקרב הירוקה". הלן האנט, דיויד אוגדן סטיירס, וודי אלן.
הרעיון של הסרט מעולה: חוקר עובד על שוד שהוא לא זוכר שהוא ביצע. יש גם סיכול נהדר של ניסיון התאבדות ובין השאר מוזכרים: היטלר, פריז, פוטבול ובייסבול. אולם יכול להיות שזה היה עובד טוב יותר כסיפור קצר, וחלק מהאשמה אולי נעוץ בעורכת אליסה לפסלטר, שהחליפה את סוזן איי. מורס מאז "מתוק ומשוגע" (1999) כי הסרט בן 103 הדקות מרגיש ארוך מדי ומקרטע לפרקים, בעיקר ככל שהוא מתקדם. לא עוזר גם שההקנטות של האנט, הירידות על דמותו של אלן, מאולצות ולא כל כך שנונות.
הנעימה החוזרת שעובדת נהדר היא In a Persian Market של וילבור דה פאריז (שמענו גם ב"רסיסי אדיפוס").
לשרליז ת'רון (בסרט שני ואחרון של אלן) יש תפקיד משנה קטן כרווקה בת עשירים, מאורסת ומשגעת. שיערה ושמלתה מזכירים את השחקנית ורוניקה לייק, שהתפרסמה רק אחרי 1941 ב"מסעות סאליבן" של פרסטון סטורג'ס.
כמו ב"תעלומת רצח במנהטן" וב"נוכלים בגרוש" (שגם הם עוסקים בפשע), דמותו של אלן המומה מדברי הדמות הנשית הראשית והוא מגיב לדבריה בדיבור כמו לקהל שבחדר (לא למצלמה).
CW (אלן) אומר לבטי אן (הנט): ?This is what you do when I give you an order [זה מה שאת עושה כשאני נותן לך פקודה?] שמזכיר דברים דומים שגברים אמרו ב"תעלומת רצח במנהטן" וב"כולם אומרים אני אוהב אותך".
והיא אומרת לו: .What’s the matter? You look flushed. You’re all red [מה קרה? אתה נראה סמוק. כולך אדום.] (ראו רשימה בסקירה על "רגשות".)
בסוף בני הזוג מתרחקים יחד מהמצלמה.
"קללת אבן העקרב הירוקה". שרליז ת'רון.