"ביקור התזמורת" הוא סרט מקסים ופשוט, על ישראלים וערבים, שמצליחים להסתדר, למרות פערים בתרבות ובשפה. לא מדובר בסרט פוליטי, אלא דווקא בסיפור אהבה כרוך בשלל סיטואציות מביכות ומגוחכות שהופכות את הסרט לנפלא.
"ביקור התזמורת" קטף שמונה פרסי אופיר, מתוך 13 להם היה מועמד. הפרסים החשובים ביותר ניתנו לו, בינהם הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר ואפילו השחקנית הטובה ביותר. מועמדותו לאוסקר נחטפה ממנו כאשר נסתבר לשופטי האקדמיה שמדברים בו יותר מדי אנגלית מכדי להיכנס לקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. במקומו נשלח הסרט "בופור".
הסרט נפתח בהקדמה. פעם הגיעה התזמורת המשטרתית של אלכסנדריה במצרים, לישראל על מנת לנגן בטקס חניכה של מרכז תרבות ערבי חדש. אף אחד לא זוכר זאת, כי "זה לא היה כזה חשוב" נכתב על המסך בעברית ובערבית. ובאמת, כנראה שערן קולירין והתזמורת הם היחידים שיודעים על המקרה.
סצינת הפתיחה היא קומית במיוחד. מהסוג של ההומור המרומז. כל חברי התזמורת עומדים ביציאה משדה התעופה לאחר נחיתתם בישראל וממתינים למאסף שלהם. מחכים. ומחכים. מוביל התזמורת, תאופיק (ששון גבאי), בוחר לנסות להסתדר לבד ומוביל את הלהקה ל"בית התקוה", עיר נידחת בדרום. כאשר מגיעה התזמורת למדבר, עם האוטובוס האחרון לאיזור, מתגלה הבעיה: התזמורת היתה מיועדת ל"פתח תקוה" ולא ל"בית התקוה", והמבטא הערבי שלהם מנע מהם להגות נכון את השם. ששון גבאי משתמש בותק הגילי שלו ומטפח את דמותו של תאופיק בתור המנצח והמוביל היחיד של התזמורת לבלי עוררין. הוא איש תרבותי ואינו מוכן לסבול ביקורת וחוצפה מהדור החדש, בדמותו של חאלד (סלאח בכרי המעולה), החבר הצעיר בלהקה ושובר הלבבות החתיך.
לעזרתם של הלהקה נחלצת דינה (רונית אלקבץ) ומציעה לשכן את התזמורת ללילה, עד שיגיע האוטובוס הבא למחרת ויקח אותם למחוז חפצם. רונית אלקבץ, עם הפשטות החזותית שלה, השיער הנפוך וחוסר הטיפוח המשווע, הופכים את דמותה של דינה, גרושה ו"האישה האחרת", לדמות מורכבת ומעניינת, שהבדיחות הנמוכות שלה מקשות על תאופיק לשמור על התרבותיות המסוגננת שלו. דינה שמה לה למטרה להגשים את חלומותיה מילדותה, כמו שהיא מספרת לתאופיק בעצמה, על סיפורי האהבה המבכים שראתה בטלויזיה המצרית עם משפחתה ותמיד רצתה גם לעצמה.
חברי התזמורת, שמשום מה לא הביאו איתם אף בגד מלבד אותם מדי המשטרה, נאלצים לבלות את הלילה עם דינה ושני חבריה המוזרים, איציק (רובי מוסקוביץ') ופאפי (שלומי אברהם). איציק הוא מובטל, וחברי התזמורת שהוא מארח נקלעים ליום הולדת עצוב של אישתו. פאפי הוא פשוט מוזר. הוא גם מחפש חברה, אך לא כל כך יוצלח בענין הזה. חאלד מצטרף אליו לציד הבחורות, ומיעץ לו בענין הנשים מניסיונו בסצינה ישראלית שנועדה להיחרט בזכרונם של כל הצופים. ללא ספק, סצינת השנה בקולנוע הקומי בכלל.
ההומור של "ביקור התזמורת" הוא לא בוטה ומיוחד, ובהחלט רחוק מהסגנון של "אסקימו לימון" הלאומי, ואפילו מ"מבצע סבתא" הפופולרי. במקום, מדובר בהומור מעודן לאנשים שיהיו מסוגלים לקלוט את האבסורדיות בכל סצינה וסצינה לאורך הסרט. הסרט הוא אפילו לא סרט פוליטי, נגד הסכסוך או משהו בסגנון. הסרט דווקא מציג כאילו עולם נפרד בו ישראלים, וולגרים וטיפשים מוקצנים ככל שיהיו, מסוגלים לעזור לערבים בעת צרה, ואפילו להתיידד איתם בלי מאבקי כוח ודעתנות פוליטית לקוחה מראיונות בחדשות השעה 8. סרטו הראשון של ערן קולירין הוא יצירת מופת קלילה ומקסימה, שנהדר כל כך להעביר איתה שעה וחצי.
דירוג: 
[…] דחיפה קלה והוא הסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים מישראל. את הביקורת שלי כבר קראתם? משתפים ונהנים: These icons link to social bookmarking sites where […]