"מרשעת". אריאנה גרנדה, סינתיה אריבו.
כמו במקרה של "חולית", גם כאן די מסתירים את העובדה שמדובר רק בחלק הראשון ושרק בעוד שנה נראה את החלק השני של "מרשעת", הגרסה הקולנועית של אחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר במאה הנוכחית. המחזמר מבוסס על ספר שמתאר את קורות שתי המכשפות -הירוקה המרשעת מהמערב וגלינדה המתקתקה שמתניידת בבועה ורדרדה- לפני קורותיה של דורות'י בסרט המעולה "הקוסם מארץ עוץ", אחד הסרטים הכי מצוטטים ביותר בקולנוע. וכמו ב"חולית" של דני וילנב, החלק הראשון הוא בעיקר בנייה, הכנת השטח למה שיבוא, כש"מרשעת: חלק 2" יגיע לבתי הקולנוע בנובמבר בשנה הבאה.
כעשרים שנה, פחות או יותר מאז שהמחזמר עלה, מדברים על הגרסה הקולנועית שלו. במשך השנים עלו וירדו שמות שונים של במאים וצמדי שחקניות לשני התפקידים הראשיים, כשיש בעיה רצינית בשלוש הבחירות שנעשו.
העיקרית והקשה במיוחד היא הבחירה בבמאי ג'ון מ' צ'ו ("עשיר בהפתעה" הנורא) שאינו טים ברטון או פול קינג (שני סרטי "הדוב פדינגטון" הראשונים, "וונקה" המוזיקלי שאהבתי). האוז שלו מרגישה מזויפת, מלאכותית – והוא אפילו לקח את ניית'ן קרואלי שהיה אחראי על העיצוב של "וונקה" (ושל סרטיו של כריסטופר נולאן) אבל פה זה מרגיש מתאמץ. "שמגידון", סדרת הפרודיה על סרטים מוזיקליים שעונתה הראשונה היתה טובה והשנייה בלתי ניתנת לצפייה, היתה מעוצבת, מצחיקה ועם שירים טובים יותר (מקוריים כולם) מאשר פה.
"מרשעת". אריאנה גרנדה.
אריאנה גרנדה באחד משני התפקידים הראשיים זזה, שרה, מדברת ונדמה לכל אורך 160 הדקות שמזהים את התנועות והקול של קריסטין צ'נווית', שגילמה את גלינדה בגרסה הבימתית המקורית. גרנדה לא הופכת את הדמות לשלה, בניגוד לשאר השחקנים כאן, ואפילו משחקי המילים שלה לא עוברים כמו שצריך, כמו נאמרים כי צריך, כי הם שם בטקסט, אבל ללא תזמון או בימוי נכונים (לא צריך לתת להם תשומת לב בצורה מוגזמת, רק את המקום שלהם).
"מרשעת". סינתיה אריבו, מריסה בודי.
סינת'יה אריבו ("הארייט: הדרך לחופש") מוצלחת אך בגיל 37 הרבה יותר מדי מבוגרת לתפקיד של אלפבה ירוקת העור, שסובלת מאוד מהמראה שלה. אביה מעדיף את אחותה המרותקת לכיסא גלגלים, אותה אחות שהולכת לבית ספר לקוסמים שאליו גלינדה מגיעה. אפלבה בעלת הכוחות תופסת את תשומת הלב של מנהלת בית הספר (בגילומה של מישל יאו הסבירה במקרה הזה) והופכת לשותפה לחדר של גלינדה, שבטוחה שהיא הדבר הכי מקסים ואהוב ונהדר בעולם.
זה סיפור די מוכר של מישהי מקובלת מאוד שפוגשת מישהי שרגילה לדחיות וללעג כל חייה, ובעל כורחן הן נאלצות להסתדר, כשבין לבין רואים אותן הולכות לשיעור אחד בלבד, של מרצה שהוא תיש.
יש עניין שבא והולך על זכויות בעלי החיים בארץ עוץ וכשג'ונתן ביילי ("ברידג'רטון") כפיירו נכנס בשלב מסוים הוא מצליח להכניס מעט עניין להתנהלות הדי-רגילה, אבל הוא נעלם לפרקים גדולים.
"מרשעת". ג'ונתן ביילי.
הסרט מתרכז בשתי החברות, המכשפות לעתיד, ורואים אלמנטים מצטברים על הדמויות, בעיקר אלפבה, כפי שאנחנו מכירים אותן מ"הקוסם מארץ עוץ": הנעליים האדומות, המטאטא, הכובע, האופניים עם הסל… עם הרבה מאוד אזכורים לסרט "הקוסם מארץ עוץ" מ-1939, כמצופה לסרט שמתרחש לפני עלילת הסרט המפורסם, "מרשעת" נעדר כל קסם.. אין רגע של השתאות, התפעלות או הברקה. אין רגע של שירה או ריקוד יוצאים מן הכלל, סוחפים, מלהיבים או מרשימים במיוחד, אפילו השיר המפורסם ביותר מהמחזמר, Defying Gravity, לא מצליח לרומם. השירים הראשונים נראים כמו וידיאו-קליפים, דברים זזים כשברקע יש שיר, אחרי זה יותר מרגיש שהדמויות שרות זו לזו.
הסרט יצליח מאוד בזכות ההצלחה ארוכת השנים של המחזמר והקסם של "הקוסם מארץ עוץ", גם "ארץ אוז" עם ג'יימס פרנקו כקוסם הצעיר הצליח מאוד. מעניין אם החלק השני של "מרשעת" יצליח יותר מהראשון כמו שקרה עם "חולית: חלק 2".
הציון האמיתי לסרט הוא בין 3 ל-2.5, משהו כמו 2.75.
דירוג: 
מרשעת (ארה"ב, 2024)
בימוי: ג'ון מ. צ'ו | תסריט: ויני הולצמן, סטפן שוורץ, ויני הולצמן, גרגורי מגוואייר, ל. פרנק באום | משחק: סינת'יה אריבו, אריאנה גרנדה, ג'ונתן ביילי, מריסה בודי, אית'ן סלייטר, מישל יו, ג'ף גולדבלום | מוסיקה מקורית: סטפן שוורץ | צילום: אליס ברוקס
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-21.11.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: