4 במאי 2024 בשעה 7:00

"מתחרים" – ביקורת: דחיפה לא אלגנטית של מתח הומו-אירוטי

"מתחרים". ג'וש או'קונור, זנדאיה, מייק פייסט.

"מתחרים" הוא דרמה רומנטית על משולש אהבה בין שלושה טניסאים ומלווה אותם מנערותם לבגרותם. הסרט קופץ בזמנים בין הסצינות, שהסיבה היחידה שנראית היא המניעה מלספר סיפור בצורה כרונולוגית, שרק מכבידה על חווית הצפייה. אין שום גילויים מרעישים שמשנים את כל התמונה בהסתכלות אחורה. הדחיפה המאוד לא אלגנטית של מתח הומו-אירוטי גורמת לסצינות מסוימות להיות מאולצות ואפילו קצת מביכות לצפייה. גם המשחק הטוב של השחקנים הראשיים (שכמעט היחידים עם תפקידים מדברים) לא מצליח להפוך את הדרמה לבאמת מעניינת.

במאי הסרט לוקא גוודינינו זכה לתהילה עולמית בזכות סרטו "קרא לי בשמך" על סיפור אהבה בין שני גברים, ואולי צופים שנהנו מהסרט הקודם גם יצליחו להנות מהסרט הזה, למרות השוני הסגנוני. הוא מנסה בכוח להפוך סיפור מאוד פשוט למיוחד, ודווקא גישה ישירה יותר הייתה עשויה לשפר אותו. מה שכן אפשר לזקוף לזכותו הוא האיזון שהוא משמר בין הדמויות. רק שיהיה ברור לכל חובבי הספורט, למרות המסגרת של הטניס, זהו לא סרט ספורט. הטניס הוא לא הבסיס של העלילה, אלא רק ברקע ומשמש כמטאפורה, ואפשר היה להחליף אותו בכל ספורט תחרותי אחר.

החברים הטובים פטריק זוויג (ג'וש אוקונור, "הכתר", "אמה") וארט דונלדסון (מייק פייסט, "סיפור הפרברים" המחודש), שידועים בחוגי הספורט כ"קרח ואש", התבגרו יחד בפנימיית טניס, מה שפיתח ביניהם קשר חזק, אוהב ופתוח. הכשרון הגדול שלהם, בנפרד וביחד במשחקי זוגות, מבטיח להם קריירה מצליחה והם רגע מלפצוח בדרכם המקצועית. לתמונה נכנסת טאשי דאנקן (זנדאיה, סרטי "ספיידרמן", "חולית", "אופוריה"), טניסאית נוער אלופה עם הרבה כריזמה וסקס-אפיל. כשהיא מבינה ששניהם חושקים בה, היא משתמשת בכוח שלה כדי לשחק איתם ולדחוק אותם לגבולות של החברות ביניהם.

בעתיד ארט הוא שחקן טניס מקצועי מצליח שמבוקש על ידי מפרסמים, הוא נשוי לטאשי והם הורים לילדה. הם נהנים מחיים מפנקים בבתי מלון ומחופש כלכלי מוחלט. החיים המשותפים שלהם כוללים גם את הצד המקצועי, כשטאשי היא המנהלת והמאמנת של ארט והם ידועים בתקשורת כזוג מנצח. מה שכן, בין דלתיים סגורות הפער הגדול ברצונות שלהם מובהק וקיים ביניהם מתח שמאיים להתפוצץ. מהצד השני פטריק עדיין משחק טניס מקצועי, אבל הוא מדשדש בדירוג נמוך ומחפש משחקים שירוויחו לו את הארוחה הבאה. המעברים בין העבר להווה חושפים לאט לאט איך בדיוק התחולל הניתוק בין שלושתם ומה נשאר עוד לבעבע מתחת לפני השטח.

"מתחרים". ג'וש או'קונור, מייק פייסט.

על אף יכולת היפנוט הקהל המפותחת של זנדאיה, אוקונור ופייסט עומדים במשימה והיא לא גונבת להם את ההצגה. הנטייה הטבעית של תווי פניה של זדנאיה להיות חמוצים בתפקידים רציניים (כמו שחבר שלי אומר), לא פוסחת גם על הסרט הזה, אבל היא משחקת את התפקיד נהדר – מורכבת ואמינה. למרות שאוקונור בן ה-34, לא מצליח להיראות צעיר בתפקיד הנערי, זה נסלח בזכות הקסם שלו, והוא נשאר כובש גם בסצינות המבוגרות. מבין שלושתם, פייסט עושה את העבודה העדינה ביותר עם ניואנסים קלים שבין חוסר בטחון, כעס, קנאה והתנשאות.

הדחף העז לייחודיות מביא את הסרט בשיאו למשחק בלתי נפסק של זוויות צילום. אין סיבה אמיתית, מלבד אולי רצון לגרום לצופים להתחרט על הפופקורן שאכלו. בוצעה עבודת אנימציה ממוחשבת מצוינת במשחקי הטניס, שצולמו ללא כדור, אך נראו טבעיים לחלוטין, כמו גם כוריאוגרפיית המשחק כולה.