25 באפריל 2024 בשעה 8:10

"הכפיל" – ביקורת: גוסלינג ובלאנט נהדרים, אבל מאכילים את הקהל בכף הגשה

"הכפיל". אמילי בלאנט, ריאן גוסלינג.

"הכפיל" הוא סרט קומדיה-פעולה-רומנטי שנשען על הקסם והחן השופעים של שני הכוכבים הראשיים שלו: ריאן גוסלינג ואמילי בלאנט. הם טובים יחד וכיף לראות אותם מכרכרים זה סביב זה (לא ממש מתנצחים כפי שהיה נחמד לראות).

הסרט מבוסס על סדרת פעולה מתחילת שנות ה-80 בכיכובו של לי מייג'ורס, שגילם לפני כן את "סטיב אוסטין" בסדרה על האיש הביוני, סדרה שבמהלך העשורים האחרונים שבים ומדברים על גרסה קולנועית שלה, ומתישהו זה יקרה.

גוסלינג מגלם את הפעלולן קולט סיברס, שפורש מהמקצוע בעקבות תאונה שבעקבותיה הוא מנתק את הקשר עם ג'ודי מורנו (בלאנט), האישה שהוא אוהב ועבדה אתו בהפקות שונות. אחרי שנה וחצי (כפי שמבשרת לנו כתובית בגופן Courier שבו נכתבים תסריטים באנגלית) מפיקה היפרית (האנה ודינגהם, "טד לאסו"; מה יש לה בכוס שאיתה כל הזמן?) משכנעת אותו לחזור בו מפרישתו ולעבוד על סרטה הראשון כבמאית של ג'ודי, שלא יודעת שהוא נשכר לתפקיד הכפיל-הפעלולן של השחקן הראשי טום ריידר (אהרון טיילור-ג'ונסון), כוכב קולנוע ענק שקולט מכיר היטב ועבד אתו בעבר.

העלילה היא תירוץ לפעלולים מגוונים, כשבמרכז (או ברקע) מערכת היחסים בין קולט לג'ודי. הרבה יותר מדי פעמים מסבירים דברים כשאין צורך, כולל כמה בדיחות שמוציאים להן את העוקץ. זו עוד דוגמה לסרט הוליוודי שבו לא סומכים על הקהל ומרגילים אותו להסברים בגוף הסרט, אולי מתוך דאגה שאלה שמעיפים מבט בטלפון שלהם יפספסו משהו.

"הכפיל" מתחיל עם טייק רצוף ארוך ומורכב ודברי קריינות איומים שמספקים את הבסיס והרקע להתרחשות, כמו עוד סרט או סדרה סתמיים מפס הייצור של "נטפליקס". ובתסריט טוב כשמתייחסים למשהו שביססו או שתלו קודם לכן, לא מנפנפים אחרי זה לקהל כדי לסמן "כי זה בניגוד למה שנאמר קודם, הבנתם?" כמו בעיצוב החרבות של החייזרים, למשל. וזה קורה יותר מדי פעמים לאורך כל הסרט.

"הכפיל". אמילי בלאנט, ריאן גוסלינג.

בעבר, כשמפיקים, במאי ותסריטאים סמכו על הקהל, ידעו בהוליווד לנצל פופולריות של צמד שחקנים כדי להפיק עוד ועוד סרטים בכיכובם (פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס, קת'רין הפבורן וספנסר טרייסי, מירנה לוֹי וויליאם פאוול, ג'ק למון ווולטר מאת'ו). כמו שקייט וינסלט וליאונרדו דה-קפריו צריכים לעשות יחד לעתים קרובות יותר, כך גם ריאן גוסלינג ואמה סטון, וגם ריאן גוסלינג ואמילי בלאנט.

יש כמה וכמה דברים דברים מיותרים, וחלק אחרון מופרך בלי שום סיבה, עם התרחשויות ללא הצדקה (כולל פירוטכניקה שלמה מצד צוות האפקטים של הסרט בתוך הסרט). לפעמים לא ברור אם זה רציני או פרודיה. וכל העיסוק סביב תפיסה פיזית של עותק של סרטון ובהמשך הקלטה של וידוי מתאימים לעלילה משנות ה-80 ולא ל-2024 עם טלפונים ניידים, האינטרנט, דוא"ל, שירותי ענן (נשמע מוכר?).

"הכפיל". אהרון טיילור-ג'ונסון.

בזמן שכתוביות הסיום גוללות, בצד שמאל של המסך רואים את הפעלולים שעשו בסרט, סוף סוף רעיון נחמד, ולאחר מכן יש עוד קטע קצר שסוגר את קורותיהם של ה"רעים" בסרט (אני לא מתכוון לתסריטאי).

דירוג: